לאור ההתעניינות הגוברת בשאלת הטיפול בקנביס רפואי, ותהליכי החקיקה בנושא, פירסמה היום העמותה למעבק בכאב את נייר העמדה הבא:

ראשית כל, העמותה למאבק בכאב מודה ומעריכה עד מאוד את תרומתו הרבה של ד”ר ברוך שללא מסירותו לנושא ולרווחת המטופלים, לא היה כיום חלוקה של קנאביס רפואי והדיון היום לא היה מתקיים כלל. כמו כן, אנו מודים לכל המגדלים שסיפקו עד היום את התרופה ללא עלות.

העמותה למאבק בכאב רואה כפתרון האולטמטיבי הסדרת חקיקה, הכנסת קנאביס רפואי לסל הבריאות וחלוקה בבתי מרקחת. עם זאת, ידוע לנו כי עד שניתן יהיה להסדיר את העניין באופן קבוע, יש למצוא פתרון למצב הנוכחי מכיוון שהמצב כרגע אינו אפשרי.

להלן הנקודות המרכזיות בעמדתנו:
• בשנת 1961 נחתמה אמנה בין לאומית בנושא סמים נרקוטיים. באמנה מצוין בפירוש (סעיף 28 המפנה לסעיף 23) כי המדינה דרך גוף ממשלתי מחוייבת להיות אחראית על גידול וחלוקה של קנאביס (אין הכוונה לגוף כמו מלכ”ר אלא סוכן ממשלתי). מודגש שם כי: 1. גוף ממשלתי זה יהיה אחראי על הגדרת מקומות הגידול ושטחיהם וכן על הגידול של הקנאביס ואיכותו 2. רק מגדלים שקיבלו רשיון מהגוף הממשלתי יכולים לעסוק בגידול 3. כל המגדלים צריכים למסור את כל הגידולים לגוף הממשלתי המדינה תרכוש ותיקח בעלות/חזקה באופן פיזי מוקדם ככל האפשר על כל הגידולים אך לא יאוחר מארבעה חודשים לאחר גמר הקציר. רק הגוף הממשלתי הינו בעל זכויות למכור וכו’.
ישראל חתומה על אמנה זו ועל כן, העמותה למאבק בכאב קוראת למדינת ישראל ולמשרד הבריאות בפרט לקחת אחריות על כל תהליך הגידול והחלוקה של קנאביס רפואי ובכך ליישם את האמנה עליה היא חתומה.

• במדינת ניו מקסיקו בהתחלה איפשרו גידול לחולים, מטפלים בחולים ועמותות ללא מטרות רווח אך לאחר זמן מה הם הגיעו למסקנה כי יש חובה להכניס מנגנון פיקוח ממשלתי עוד משלב הגידול ועד לחלוקה. ראוי ללמוד ממה שכבר התרחש במקומות אחרים בעולם.

• מדינת ישראל צריכה לקבוע את העלות של הקנאביס הרפואי וכן לקבוע מחיר מקסימום, שמעליו לא ניתן לעלות במחיר. המחיר שהמטופלים ישלמו אינו יכול לכלול חישוב של חלוקה בחינם לאילו שאינם יכולים כלל לממן את התרופה, למרות שאנו מעריכים מאוד ותומכים בסיוע לאילו שידם אינה משגת אך יש לזכור כי מרבית המטופלים המשתמשים בקנאביס רפואי הינם בעצמם במצב כלכלי קשה בגלל מצבם הרפואי. המדינה צריכה לקחת על עצמה חלק זה של העלות. בכלל, לא הגיוני שכל העלות תהיה על החולים ועל כן, המדינה צריכה לסבסד את העלות ויש להכניס את התרופה לסל הבריאות בהקדם האפשרי.

• החלטות בדבר כמות התרופה שניתנת ומינונים צריכים להיקבע אך ורק ע”י גורמים רפואיים המוסמכים לכך ואסור שלגורמים לא מקצועיים תהיה אפשרות לקבוע החלטות מסוג זה הלכה למעשה.

• משרד הבריאות מציע כפתרון לטווח הקצר הקמת מלכ”ר שינוהל ע”י ועד שיהיו בו נציגים של כל הגורמים הרלוונטיים כולל הרופאים, מטופלים ועוד. מדובר כי גם המגדלים יהיו חברים בועד זה. למרות הערכתנו הרבה למגדלים שעד עתה גידלו בהפסדים את התרופה וסיפקו אותו בחינם עבורנו החולים, ישנה בעייתיות בנוכחותם בגוף כזה. זאת, משום שיתכן מצב של ניגוד אינטרסים בין האינטרסים הכלכליים של המגדלים לבין צרכי החולים ומטרת המלכ”ר. כמו כן, המגדלים יכולים להפעיל לחץ על נציגי המטופלים כדי שיתמכו בדעתם. הפעלת לחץ על החולים אינו רק פוטנציאל שיכול להתרחש  אלא זהו מצב שכבר אירע יותר מפעם אחת. אם קנאביס רפואי הוא תרופה לכל דבר אז בדיוק כפי שחברות התרופות אינם יושבים בועדות השונות הקשורות לתרופות כך צריך להיות גם בתחום של קנאביס רפואי. המגדלים הם למעשה מקבילים לחברות התרופות. יש להזמינם לדיונים כדי לשמוע את עמדתם אך לא להכלילם בניהול המלכ”ר.

• אנו מתנגדים לכל קשר ישיר בין המגדלים למטופלים.

• בהסדרה הסופית חשוב מאוד כי לא יהיו הגדרות מעורפלות מעיון במה שהתרחש במדינות שונות בארה”ב ניתן לראות כי כאשר ההגדרות מעורפלות זה משאיר מקום ליצירת שוק מקומי של סחר בקנאביס שלא למטרות רפואיות (מצב כזה התפתח לדוגמא במדינת קולרדו).