מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות מטה-אנליזה שפורסמה בגיליון ה-16 בפברואר 2010 של ה- Annals of Internal Medicine, עולה כי תקשורת אינטראקטיבית עשויה לשפר את שיתוף הפעולה בין רופאי המשפחה ובין מומחים מתחומים נוספים.

החוקרים כותבים כי עד כה לא נבדק האם מודלים העושים שימוש בתקשורת אינטראקטיבית, וכוללים שיתוף ישיר ודו-צדדי של המידע בין המומחים השונים, עשויים לשפר את מצב החולים. למטרה זו הם ערכו חיפוש ספרותי במאגרי הנתונים PubMed, PsycInfo, EMBASE, CINAHL, Cochrane Database of Systematic Reviews, Database of Abstracts of Reviews of Effects ו- Web of Scienceוכן ברשימות הספרות של המאמרים שאותרו, ללא הגבלת שפה. בסקירה נכללו 23 מחקרים שבדקו את ההשפעה של תקשורת אינטראקטיבית בין הרופא הראשוני ובין מומחים נוספים, על מצב חולים עם סוכרת, הפרעות פסיכיאטריות או ממאירות.

החוקרים מציינים כי הנתונים שנאספו מהמחקרים נבדקו ע”י 2 חוקרים, וכי נעשה שימוש ברשימה בת 13 פריטים להערכת איכות המחקר.

מתוצאות המטה-אנליזה עולה כי ממצאי המחקרים היו עקביים, בכל 11 המחקרים האקראיים מתחום בריאות הנפש, 7 מחקרים לא אקראיים מתחום בריאות הנפש, ו-5 מחקרים לא אקראיים שכללו חולי סוכרת. החוקרים מדווחים כי במחקרים בהם נעשה שימוש בהתערבויות לשיפור חילוף המידע בין המומחים, נצפתה השפעה רבה יותר על מצב החולים, בהשוואה למחקרים בהם לא נעשה שימוש בכלים אלו. ההתערבויות כללו פגישות צוות, טלה-פסיכיאטריה (telepsychiatry) עם הרופא הראשוני, שיחות טלפון קבועות, ושיתוף מעקב אלקטרוני.

בין מגבלות המחקר ניתן לציין הטרוגניות סטטיסטית, הטיית פרסום אפשרית, והכללת מחקרים עם תוקף פנימי נמוך, אשר מגבירה את הסיכוי להטיה. בנוסף, המחקרים לא כללו אונקולוגים, ולאור הבדיקה של התערבויות מסוגים שונים, לא ניתן לקבוע את יעילות התקשורת האינטראקטיבית בפני עצמה.

לאור תוצאות המחקר מסכמים החוקרים כי תקשורת אינטראקטיבית עשויה לשפר את שיתוף הפעולה בין רופא המשפחה ובין מומחים נוספים המטפלים בחולה. הם מציינים כי דרושים מחקרים נוספים על מנת להעריך את דרכי הפעולה המומלצות ולשפר את הצלחת המודל הטיפולי השיתופי. כמו כן, יש לבדוק האם היתרון שנצפה במחקר לתקשורת אינטראקטיבית בין הרופא הראשוני והפסיכיאטרים או האנדוקרינולוגים, קיים גם בתחומים אחרים.

החוקרים מוסיפים כי פרסום מחקרים שיכללו תיאור מדויק יותר של מאפייני שיתוף הפעולה, עשוי להגביר את יכולת ההכללה שלהם ואת שילובם בסקירות מערכתיות.

Ann Intern Med. 2010;152:247-258.

לידיעה במדסקייפ