ממטה-אנליזה חדשה שפורסמה ב- Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism עולה כי טיפול באוסטיאופורוזיס בתרופות ובמינונים מאושרים, עם תועלת מוכחת, עשויה להפחית את הסיכון לתמותה. החוקרים כותבים כי ההשפעה הגדולה ביותר של טיפולים אלו על התמותה תועדה במטופלים קשישים ותשושים, שהיו בסיכון הגבוה ביותר לתמותה.

במסגרת המחקר ערכו החוקרים חיפוש במאגרי MEDLINE ו-Cochrane Central Register of Trials עד ספטמבר 2008, וכן בתקצירים מפגשים של American Society for Bone and Mineral Research, בחיפוש אחר מחקרים אקראיים, מבוקרי-פלסבו, של מינונים מאושרים של תרופות עם יעילות מוכחת במניעת שברים. הסקירה כללה רק מחקרים שנערכו במשך 12 חודשים, לפחות, עם למעלה מעשרה מקרי תמותה.

בסופו של דבר נכללו בסקירה 9 מחקרים של ארבע תרופות – Risedronate (אקטונל) במינון 5 מ”ג ביום, Strontium Ranelate במינון 2 מ”ג ביום, Zoledronic Acid (אקלסטה) במינון 5 מ”ג בשנה ו-Denosumab במינון 60 מ”ג בכל חצי שנה נכללו בסקירה הראשונית. שני מחקרים בנושא Alendronate, בהם מינוני הטיפול שונו במהלך המחקר, נכללו בסקירות המשניות.

בסה”כ, 10 מחקרים כללו 39,549 משתתפים, עם 1,417 מקרי תמותה. תשעה מקרים כללו רק נשים לאחר מנופאוזה; מחקר אחד עם Zoledronic Acid כלל גברים.

בניתוח העיקרי של הממצאים, החוקרים זיהו קשר בין טיפול באוסטיאופורוזיס ובין ירידה של 11% בסיכון לתמותה (סיכון יחסי של 0.89, p=0.036). התוצאות היו דומות בניתוח המשני כאשר נכללו גם המחקרים עם Alendronate (סיכון יחסי של 0.90,  p=0.044).

הירידה בתמותה לא הייתה קשורה לגיל או להיארעות שברי ירך או שברים לא-חולייתיים. הירידה הגדולה ביותר בתמותה תועדה במחקרים של אוכלוסיות בעלות שיעורי תמותה גבוהים יותר (p=0.030).

החוקרים מקווים כי נתונים אלו ישמשו כעדויות נוספות התומכות במתן טיפול יעיל לאוסטיאופורוזיס בקשישים בסיכון גבוה לשברים.

J Clin Endocrinol Metab 2010

לידיעה במדסקייפ