מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות מחקר שפורסם ב-2 בפברואר 2010 ב- Annals of the Rheumatic Diseases, עולה כי לחולות גאוט ללא סיפור קודם של מחלת לב איסכמית נמצא סיכון גבוה ב-40% לאוטם לבבי לאחר 7 שנות מעקב, בהשוואה לנשים ללא גאוט.

החוקרים כותבים כי עבודות קודמות התמקדו בקשר בין גאוט וסיכון קרדיווסקולארי בגברים. עם זאת, הם מציינים כי היקף הסיכון עלול להיות גבוה יותר בנשים מאשר בגברים. לדבריהם, זהו המחקר הראשון שמצא כי גאוט הינו גורם סיכון בלתי תלוי למחלת לב כלילית בנשים, בדומה לתצפיות קודמות בגברים.

החוקרים השוו את שיעורי ההיארעות של אוטם לבבי בקרב 9,642 משתתפים הסובלים מגאוט ו-48,210 מקרי ביקורת ממאגר נתוני ה- British Columbia Linked Health Database. לאחר חציון מעקב של 7 שנים נמצא כי 3,268 משתתפים סבלו מאוטם לבבי, מהם 996 נשים. החוקרים מדווחים כי הסיכון היחסי לאוטם פטאלי ולא-פטאלי היה גבוה יותר בקרב נשים וגברים הסובלים מגאוט, בהשוואה למשתתפים ללא גאוט, וכי הסיכון היה גבוה יותר בנשים. ההבדלים בין הקבוצות נותרו מובהקים סטטיסטית גם לאחר תקנון לגיל, מחלות רקע ושימוש בתרופות מרשם. הסיכון היחסי לאוטם לבבי בחולי גאוט (בצירוף רווח בר-סמך בדרגת ביטחון של 95%) מוצג בטבלה הבאה:

החוקרים מציינים כי הסיכון הגבוה יותר לאוטם לבבי בקרב נשים לעומת גברים היה מובהק סטטיסטית כשנבדקו כל מקרי האוטם הלבבי וכן מקרי האוטם הלא-פטאלי, אך לא מקרי האוטם הפטאלי.

הם מסבירים כי מחלת הגאוט מתפתחת כתוצאה מרמות גבוהות של חומצה אורית, שמתגבשת במפרקים וברקמות הסמוכות. לדבריהם, הקשר בין גאוט ובין מחלת לב כלילית עשוי להיות קשור להשפעה של היפראוריצמיה על שגשוג תאי השריר החלק ודלקת, וכן על היצמדות ואגרגציית טסיות. הם מוסיפים כי בגברים מוצאים לרוב רמות גבוהות יותר של חומצה אורית בהשוואה לנשים, אם כי בנשים סביב המנופאוזה חלה עלייה ברמות החומצה האורית. לפיכך, למרות שהרמות האבסולוטיות עשויות להיות דומות בגברים ונשים, בנשים חלה “החמרה יחסית” ברמת החומצה האורית בדם, שעלולה להוביל להפרעה פיזיולוגית משמעותית יותר בנשים, לעומת גברים.

לאור תוצאות המחקר מסכמים החוקרים כי יש לטפל באגרסיביות בגורמי סיכון קרדיווסקולאריים בנשים וגברים הסובלים מגאוט.

Ann Rheum Dis 2010

לידיעה במדסקייפ