הדרכת רופאים ביחס למידת החומרה של אסתמה וקווי ההנחיה לטיפול בזמן הביקור במרפאה משפרת את הטיפול המונע באסתמה בילדים, כך עולה ממחקר שפורסם בגיליון אוקטובר של Archives of Pediatrics & Adolescent Medicine.

לדברי החוקרים, קיימים קווי הנחיה לאומיים לטיפול באסתמה, והשימוש בהם עשוי להפחית תחלואה ותמותה בעקבות המחלה. ביקור במרפאה מספק הזדמנות לקלינאי ליישם את קווי ההנחיה לטיפול באסתמה, אך במהלך מפגשים רבים עם החולים, הזדמנויות לספק טיפול המבוסס על קווי ההנחיה מפוספסות.

במסגרת המחקר השתתפו 226 ילדים בגילאי 2-12, הסובלים מאסתמה פרסיסטנטית. הילדים חולקו באקראי לקבוצה בה הרופא מקבל הדרכה (הדרכה שכללה את הסימפטומים של הילד, והמלצות קווי ההנחיה, וניתנה לקלינאי בזמן הביקור) ולקבוצה של טיפול סטנדרטי. מראיינים טלפוניים שאלו את ההורים לאחר הביקור במרפאה  לגבי צעדים מניעתיים שנלקחו, ובנוסף, נסקרו התיקים הרפואיים.

בהשוואה לילדים בקבוצת הטיפול הסטנדרטי, ילדים בקבוצת הרופאים שקיבלו הדרכה, קיבלו יותר אמצעים מניעתיים בביקור (87% לעומת 69%). ביקורים של ילדים בקבוצה זו כללו יותר תוכניות פעולה (50% לעומת 24%), דיונים לגבי אסתמה (87% לעומת 76%), והמלצות לביקורי מעקב אחר המחלה (54% לעומת 37%). בהשוואה לקבוצת הטיפול הסטנדרטי, ילדים בקבוצת הרופאים שקיבלו הדרכה, שילשו את הסיכוי שלהם לקבל פעולה מונעת כלשהי.

הדרכת רופאים ביחס לחומרת אסתמה וקווי הנחיה לטיפול בזמן הביקור במרפאה, שיפרה משמעותית מתן טיפול מונע. מיסוד של סקירת סימפטומים והדרכה, ששימשו במחקר זה, הוא פשוט יחסית, לא יקר והביא לעלייה משמעותית במתן טיפול מונע לילדים עם אסתמה פרסיסטנטית.

מגבלות המחקר כוללות בדיקת סימפטומים מוגבלת לשבועיים בלבד לאחר הביקור; האפשרות שהחולים קיבלו טיפול מונע בביקור אחר; היעדר סמיות של ההורים והקלינאים בהקצאת קבוצות הטיפול; קלינאים בשתי הקבוצות קיבלו תזכורת לגבי קווי ההנחיה לטיפול בתחילת המחקר; הסתמכות על נתונים מסקירת התיק הרפואי; והשימוש בשתי קבוצות קלינאים מאותה עיר מגביל את הכוללניות.

בשל העובדה שטיפול המבוסס על קווי הנחיה יכול לשפר תוצאות אסתמה, ההשלכות הפוטנציאליות של ממצאים אלו הן גדולות. בנוסף, מכיוון שילדים עירוניים נמצאים בסיכון גבוה לקבלת טיפול תת-אופטימלי, שילוב זה של סקירה שיטתית והדרכה בביקורים השגרתיים בילדים אלה עשוי להפחית במידה ניכרת תחלואה בעקבות אסתמה.

Arch Pediatr Adolesc Med. 2006;160:1018-1025

לידיעה במדסקייפ