מחקר חדש חושף, כי ארבעה חודשי טיפול בריפמפין בשחפת רדומה קשורים בהיענות טובה יותר של החולים לטיפול, ובפחות תגובות שליליות לתרופה ביחס ל-9 חודשי טיפול באיזוניאזיד.

לדברי החוקרים, טיפול בשחפת רדומה הוא היבט חשוב בשליטה על המחלה בארה”ב, אך יעילותו נמצאת בסכנה בשל היענות נמוכה לתשעת חודשי הטיפול המומלצים באיזוניאזיד. במסגרת המחקר השוו את השלמת הטיפול ואת התגובות השליליות, שזוהו קלינית, בחולים עם שחפת רדומה, שהומלץ להם טיפול באיזוניאזיד למשך 9 חודשים, או 4 חודשי טיפול בריפמפין.

סקירת התיקים הרפואיים של החולים, שקיבלו טיפול לשחפת רדומה במרפאה ציבורית, העלתה 770 חולים, שקיבלו מרשם ל- 9 חודשי טיפול באיזוניאזיד, ו-1,379 חולים שקיבלו מרשם ל-4 חודשי טיפול בריפמפין. 80% ומעלה מהטיפול שהומלץ, הושלם ע”י 52.6% מקבוצת האיזוניאזיד, וע”י 71.6% מקבוצת הריפמפין. (0.001=P).

האנליזה חשפה, כי משטר הטיפול היה קשור באופן בלתי תלוי עם השלמת הטיפול (odds ratio להשלמת הטיפול- 2.88 בקבוצת הריפמפין לעומת קבוצת האיזוניאזיד; רווח בר-סמך 95%, 2.27-3.66).

תגובות שליליות, שגרמו להפסקת הטיפול, התרחשו ב-4.6% מהחולים בקבוצת האיזוניאזיד, לעומת 1.9% מהחולים בקבוצת הריפמפין (0.001=P). ביחס לקבוצת הריפמפין, קבוצת האיזוניאזיד סבלה משיעור גבוה של רעילות כבדית (1.8% מול 0.08%; 0.001=P).

4 חודשי הטיפול בריפמפין היו קשורים באחוז גבוה יותר של חולים שסיימו את הטיפול במלואו, ואחוז נמוך יותר של חולים עם תגובות שליליות, שזוהו קלינית.

מגבלות המחקר כוללות את היותו רטרוספקטיבי, היעדר אקראיות, קיום ערפלנים אפשריים, חוסר אחידות בין החולים מבחינת סקירה של מחלת כבד בסיסית ומעקב אחר רעילות כבדית, אי יכולת לשלול את האפשרות שחולים שלא עברו מעקב סבלו מתגובות שליליות לא מדווחות, וכן תקופת מעקב מוגבלת (1-6 שנים).

ממצאי המחקר תומכים בטיפול בריפמפין ל-4 חודשים כטיפול לשחפת רדומה. מחקרים פרוספקטיביים דרושים בהמשך לקביעת היעילות של ריפמפין, ולחישוב עלות מול תועלת כמו גם הסיכון לפתח עמידות לריפמפין, במצב של כישלון טיפולי.

Arch Intern Med. 2006;166:1863-1870

לידיעה במדסקייפ