רפואת ריאות

כריתה תרמלית ורדיותרפיה משפרים את סיכויי ההישרדות בסרטן ריאות (J Vasc Interv Radiol.)

ממחקר חדש עולה כי עתה קיימות אפשרויות לא-פולשניות, מצילות חיים בחולים עם Non-Small Cell Lung Cancer בשלב מוקדם, שאינם מועמדים לניתוח. במאמר שפורסם מצויין כי 57% מחולי סרטן ריאות שעברו טיפול כריתה תרמלית (Thermal Ablation) ורדיותרפיה, שרדו לאחר 3 שנים שנתיים מעבר למצופה.

החוקרים המדווחים על המחקר טוענים כי לשילוב כריתה תרמלית ורדיותרפיה יש השלכות רבות בעתיד האונקולוגיה. נראה כי הטיפול המשולב נסבל היטב ע”י החולים, עם שכיחות נמוכה לסיבוכים הניתנים לטיפול ללא-אישפוז. מהתוצאות עולה כי קיים פוטנציאל לשיפור סיכויי ההישרדות בהשוואה לכל טיפול בנפרד, שעשוי לעזור בחולים שאובחנו עם Non-Small Cell Lung Cancer בשלב 1 או 2, שאינו נתיח.

החוקרים טוענים כי התוצאות מוכיחות כי בחולים מסוימים, קיימות אופציות לא-כירורגיות חשובות. לטענתם, לעיתים קרובות שוכחים ומתעלמים מכריתה תרמלית ורדיותרפיה. בעבר היתה לכך סיבה טובה, מאחר שלא היו עדויות מספקות, אך נראה כי זהו לא המקרה, וחולים צריכים להבין היטב את כל אפשרויות הטיפול, כולל רדיולוגיה התערבותית.

רק כשליש מהחולים שאובחנו עם Non-Small Cell Lung Cancer מתאימים לניתוח היתר ניצבים בפני האפשרות לפחות מ-12 חודשי הישרדות. הטיפולים החדשים הללו אינם רק יעילים, אלא גם מאפשרים לטיפל בחולים שבעבר לא ניתנים היו לטיפול. באמצעות שילוב הדמיות וכריתה תרמלית, ניתן לחמם ולהרוס גידולי ריאה ולהאריך את חיי החולה.

החוקרים בדקו 41 חולים עם סרטן Non-Small Cell Lung Cancer בשלב 1 ו-2 שאינו-נתיח. הם ביצעו 37 Radiofrequency Ablation ו-4 Microwave Ablation . המדדים העיקריים היו סיכויי ההישרדות והישנות מקומית. לאחר אבלציה ניתן טיפול הקרנות בתוך 90 יום (n=27) או טיפול ברכיתרפיה (n=14).

מבין 41 המטופלים, 97.6% שרדו 6 חודשים, 86.8% שרדו שנה, 70.4% שרדו שנתיים ו-57.1% שרדו שלוש שנים. חציון תקופת המעקב עמד על 19.5 חודשים, עם ממוצע הישרדות של 42.2 חודשים. החולים עם גידולים קטנים מ-3 ס”מ (n=17) הראו את התוצאות הטובות ביותר, עם ממוצע הישרדות ל-44.4 חודשים.

לטיפול המשולב יש שיעור סיבוכים נמוך מאוד, הניתנים לטיפול בקלות. טיפול משולב עשוי לשפר את סיכויי הישרדות טוב יותר מאשר כל אחד מהטיפולים בנפרד. הסיבוך השכיח ביותר הוא פניאומטורקס, אך כמעט כל החולים אובחנו בעבר עם אמפיזמה גורם סיכון ידוע לפניאומטורקס לאחר פרוצדורות בבית החזה.

החוקרים מצביעים על מספר מגבלות לעבודתם, כולל האופי הרטרוספקטיבי של המחקר ותקופות מעקב קצרות.

החוקרים מסכמים וכותבים כי תקופת מעקב ארוכה יותר והערכת התוצאות בטווח הרחוק יסייעו בבחירת החולים המתאימים לטיפול משולב זה.

J Vasc Interv Radiol. 2006;17: in press.

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה