ממחקר חדש, שפורסם במהדורת מאי של Annals of Allergy, Asthma, and Immunology, עולה כי טיפול אוראלי ב- montelukast הניתן בו זמנית עם מרחיבי סימפונות בטא 2 אגוניסט קצרי טווח כטיפול התחלתי מספק יתרון קליני בילדים לפני גיל בי”ס  עם אסתמה אקוטית.

בדגימות שתן של חולים אסתמטיים גילו כמויות גבוהות של cysteinyl leukotrienes. למרות שהשימוש של אנטגוניסט לרצפטור הלויקוטריאני מומלץ בטיפול באסתמה כרונית, אין הנחיות בנוגע לשימוש שלהם בטיפול באסתמה אקוטית.

על מנת לחקור סוגיה זו, החוקרים אספו 51 חולים בגילאים 2-5 שנים עם החמרות אסתמה קלות בינוניות, שחולקו רנדומלית לקבל פלצבו או 4 mg של montelukast בנוסף ל- salbutamol (albuterol) בשאיפה. המשתנים שנבדקו היו pulmonary index score, דופק וקצב נשימות בנקודת ההתחלה ו-4 שעות לאחר מתן טיפול.

pulmonary index scores היו נמוכים משמעותית בקבוצת ה- montelukast בהשוואה לקבוצת הפלצבו, כפי שנבדקו 90 דקות לאחר התחלת טיפול (p = 0.01). ההבדל נשמר משמעותית גם לאחר 120, 180 ו-240 דקות.

בהשוואה לקבוצת הפלצבו, הדופק וקצב הנשימה הממוצעים היו גם כן נמוכים יותר משמעותית בקבוצת ה- montelukast כפי שנמדד 60, 90, 120 ו-180 דקות לאחר מתן הטיפול.

בסוף השעה הראשונה לאחר מתן הטיפול, 20.8% מהחולים, שטופלו על ידי montelukast ו-38.5% מהחולים, שטופלו על ידי פלצבו, נזקקו לסטרואידים אוראלית. שיעורי האשפוז היו זהים בין הקבוצות.

המכניזם לשיפור האדטיבי בתפקוד הריאה אינו ידוע, אך הוצע שאנטגוניסט לרצפטור של לויקוטריאן ואגוניסטי בטא 2 פועלים באתרים שונים בדרכי האוויר, השיפור של תפקודי הריאה, שהם גורמים הוא כתוצאה מהאפקטים על בצקת מוקוזלית או הסנסיטיזציה של רצפטורי בטא 2.

Ann Allergy Asthma Immunol 2006;96:731-735 

לידיעה במדסקייפ