חוקרים אמריקאים טוענים כי זן H5N1 של שפעת העופות בבני אדם, התפתח לשני זנים נפרדים, עובדה שעלולה לסבך את החיסון המתפתח ומניעת פנדמיה.

זן אחד גרם למחלה בוויטנאם, קמבודיה ותאילנד בשנת 2003-2004, וזן שני, בן דוד של הקודם, גרם למחלה באינדונזיה ב-2004 .

המקור לשני זנים יכול להיות אב משותף אחד, אך הם שונים ונפרדים זה מזה.

בשנת 2003 היה זן אחד בלבד של H5N1 שיכל לגרום לפנדמיה בבני אדם. כעת, קיימים שני זנים.

מאגר H5N1 עם הפוטנציאל לגרום לפנדמיה של שפעת באדם, הופך למגוון יותר ויותר מבחינה גנטית, דבר המקשה על חקר הנגיף ומגביר את הצורך במעקב מוגבר.

הנגיף ממשיך להתפשט, ועימו נמשך הגיוון הגנטי של הנגיף. זן H5N1 של שפעת העופות התפשט בכל אירופה, אפריקה, וחלקים מאסיה, והרג כ-100 אנשים ברחבי העולם, והדביק כ-180 מאז שפרץ שוב בשנת 2003.

למרות שקשה להידבק בשפעת העופות, בני אדם יכולים להידבק בעקבות מגע קרוב עם עופות נגועים. מדענים חוששים שהוירוס יעבור מוטאציה לצורה שתוכל לעבור בקלות בין בני אדם, ותגרום לפנדמיה בה עלולים למות מיליוני בני אדם.

נגיפי אינפלואנזה עוברים מוטאציה בקלות, ונראה כי H5N1 אינו יוצא מן הכלל.

רק זמן יגיד אם הנגיף מתפתח או עובר מוטאציות כך שיוכל לעבור מאדם לאדם.

בארה”ב כבר הכירו בשני הזנים ואישרו את התפתחות חיסון קו שני נגד H5N1, בהבתסס על הזן השני. מספר חברות עובדות כיום על חיסון H5N1 באופן ניסויי, למרות שלא מצפים מהתרכובות הקיימות להגן היטב, אם בכלל, כנגד זן פנדמי.

חייבים יהיו ליצור חיסון כנגד זן השפעת הפנדמי , באמצעות מעבר אמיתי של הנגיף מאדם לאדם.

במסגרת המחקר, חוקרים בדקו נתונים של מעל 300 דגימות שנלקחו מעופות נגועים וחולים בשנת 2003 עד 2005.

מרבית נגיפי השפעת, כולל כל המקרים בבני אדם, שייכים לגנוטיפ ז. כעת ישנם שני זנים עם גנוטיפ Z. כמו כן, נמצא מספר קטן של נגיפים בעופות עם גנוטיפ V או W, או גנוטיפ G, שזהה לאחרונה.

לידיעה במדסקייפ