ממחקר חדש עולה כי בילדים בריאים הסובלים מ-Otitis Media with Effusion (OME), טיפול תרופתי נמצא יעיל יותר לטווח הרחוק בהשוואה ל-Ventilation Tube (VT). העורך מסכים ומציע כי ההנחיות הנוכחיות מבלבלות, אך טיפול תרופתי יעיל במקרים של אובדן שמיעה קל, הקשור ב-OME Chronic.
בארה”ב, 700,000 ילידם בשנה עוברים Myringotomy והכנסת VT לטיפול ב-OME כרונית וחוזרת. קיימת מחלוקת באשר לשימוש ב-VT לטיפול ב-OME כרונית וחוזרת, בקשר ליעילות ולסיבוכים לטווח ארוך. מחקרים הראו כי חלה עליה גדולה פי כמה בסיכון לאבנורמליות ב-Tympanic Membrane (TM) בטווח הארוך (צלקות, פרפורציה, אטלקטזיס) בילדים שטופלו ב-VT, בהשוואה לטיפול תרופתי כנגד OME.
במחקר שבדק את הטיפול התרופתי לעומת VT לטיפול ב-OME חוזרת, השתתפו 125 נבדקים, בגילאי 2.5-7. 113 מהם (90.4%), עברו בדיקות שונות – Audiometric, Tympanometric, Otmicroscipi והערכת שאלון הורי שנעשת 6-10 שנים לאחר המחקר. 30 ילדים (54%) טופלו בסופו של דבר ב-VT, 18 (32%) מ-57 ילדים בקבוצת VT קיבלו יותר מסט אחד של צינורות.
להערכת הסיכון לסיבוכים הקשורים ב-VT, בלא תלות בחומרת המחלה, החוקרים השוו בין 27 מטופלים תרופתיים, שלא קיבלו VT מעולם, ו-38 מוטפלי VT שטופלו בסט אחד בלבד של צינורות.
פתולוגיות ב-TM אובחנו ב-81% ממטופלי VT וב-19% מהמטופלים התרופתיים (RR = 4.4, 95% CI = 2.2-9.9). בהשוואה עם המטופלים התרופתיים, סף השמיעה במטופלי VT היה גבוה יותר ב-2.1-8.1 דציבלים (P=0.005).
בילדים שהיו מועמדים ל-VT, שחולקו לטיפול תרופתי או VT, אבנורמליות כמו סף שמיעה מוגבר ופתולוגיות ב-TM, היו שכיחות יותר במטופלי VT 6-10 שנים לאחר הכנסת הצינור. החוקרים לא זיהו אף גורם סיכון להתפתחות אבנורמליות פתולוגית ב-TM, פרט לטיפול ב-VT.
מגבלות המחקר כללו אפשרות להטיה בבחירה, מספר נבדקים מוגבל שנכללו בניתוח, ספקות באשר להכללה, VT שהוסרו 10-14 חודשים לאחר הכנסתם, 12 נבדקים שאבדו במעקבו, וחוסר יכולת להעריך את המהימנות והאמינות של דיווחי ההורים על ביצועי הילדים בבית הספר.
החוקרים מסכמים כי יש להציב קריטריונים נוקשים יותר לבחירת הילדים שיוטופלו ב-VT במקרים של OME כרונית.
במאמר מערכת, כתב ד”ר ברמן מקולורדו, כי סיבוכי הכנסת VT מתווספים לאובדן שמיעה בעקבות גיל ורעש, וייתכן שיש להם השפעות לוואי בהמשך החיים.
לפי ההנחיות עבור החלק הניתוחי של הניתוח, מומלץ להחליף VT במקרים של OME שנמשך למעלה מ-4 חודשים, עם אובדן שמיעה קבוע, או סימנים ותסמינים אחרים, הישנות OME או OME קבוע בילדים בסיכון, ללא קשר למצב השמיעה, ו-OME ושינויים מבניים למברנה הטימפאנית. מהמעקב עולה כי בילדים אסימפטומטים, עם סף שמיעה נמוך מ- 40 דציבלים, בגלל OME, נסתפק בהמתנה זהירה, ללא טיפול ניתוחי, עם הערכה מחדש כל 3-6 חודשים, של תסמינים, שמיעה, והתפתחות אבנורמליות בממברנה הטימפאנית.
ד”ר ברמן תוהה כמה רופאי ילדים עוד יתבלבלו בגלל ההנחיות לניתוח, וימשיכו לשלוח ילדים עם OME שנמשך 4 חודשים, המלווה באובדן שמיעה קל של פחות מ-40 דציבלים, ל-VT. אולי המהדורה הבאה של הנחיות OME תהיה ברורה יותר, הפעם השלישית עשויה להיות זו שתבהיר את ההנחיות לכולם.
Arch Pediatr Adolesc Med. 2005;159:1151-1156, 1183-1185
לידיעה במדסקייפ
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!