חולים עם Venous Thromboembolism (VTE) חשופים לאירועים חוזרים של VTE, אך עדיין קיימת מחלוקת באשר לשאלה האם דרוש טיפול ממושך בנוגדי-קרישה בחולים אלו.

החוקרים בחנו מחקרים שפורסמו בין 1969-2004 ובדקו את משך הטיפול בנוגדי-קרישה בחולים עם VTE והישנות VTE. החוקרים לא כללו מחקרים שבדקו אוכלוסיות בסיכון גבוה בלבד. 2 מבקרים העריכו כל אחד מהמחקרים וקבעו אם יש להכלילו במחקר או לא, במקרים של חוסר הסכמה פנו למבקר שלישי. בסופו של דבר, החוקרים כללו 15 מבין 67 המחקרים בניתוח שביצעו.

בחולים שטופלו זמן ארוך והמשיכו בטיפול בנוגדי-קרישה, חלה ירידה בסיכון להישנות VTE כשהשוו בין טיפול ארוך וקצר (weighted incidence rate = 0.020 vs 0.126 events/person-year . rate difference = 0.106 [95% confidence interval {CI} = 0.145 to 0.067]; P<0.001. ( pooled incidence rate ratio [IRR], 0.21 [95% CI, 0.14 to 0.31]; P<0.001.

בהפסקת הטיפול בנוגדי-קרישה בקבוצת החולים שטופלו זמן רב, הירידה בסיכון היתה פחות משמעותית (weighted incidence rate, 0.052 vs 0.072 events/person-year; rate difference, 0.020 [95% CI, 0.039 to 0.001]; P = 0.04; pooled IRR, 0.69 [95% CI, 0.53 to 0.91]; P = 0.009).

הסיכון לדימום רציני היה דומה כאשר השוו בין טיפול ארוך או קצר  (weighted incidence rate, 0.011 vs 0.006 events/person-year; rate difference, 0.005 [95% CI, 0.002 to 0.011]; P = 0.14; pooled IRR, 1.80 [95% CI, 0.72 to 4.51]; P = 0.21).

לסיכום, מטופלים שקיבלו טיפול ממושך בנוגדי-קרישה מוגנים מפני הישנות VTE בזמן הטיפול. היתרון נשמר גם לאחר הפסקת נטילת נוגדי קרישה, אך הרבה פחות בולט.

JAMA. 2005;294:706-715.