עד היום לא היו מחקרים קליניים אקראיים שהראו השפעת הפסקת עישון על תמותה.

מטרת המחקר היתה להעריך השפעה ארוכת טווח של תוכנית אקראית להפסקת עישון על תמותה.

המחקר כלל משתתפים אשר קיבלו תוכנית מיוחדת להפסקת עישון בהשוואה למשתתפים שקיבלו טיפול רגיל. תקופת המעקב נמשכה עד 14.5 שנים, ב-10 מרכזים שונים בארה”ב וקנדה. 5,887 משתתפים בגיל העמידה עם חסימה אסימפטומטית של דרכי הנשימה השתתפו במחקר.

נמדדו תמותה מסיבות קרדיווסקולריות ותמותה מכל הסיבות, סרטן ריאות ומחלות נשימתיות אחרות. התוכנית להפסקת עישון כללה מסרים נוקשים מרופאים ו-12 פגישות קבוצתיות עם שינויים התנהגותיים וגומי לעיסה מניקוטין, ואיפרטרופיום (ipratropium) או משאף פלצבו, למשך 10 שבועות.

לאחר 5 שנים, 21.7% מהמשתתפים בתוכנית המיוחדת הפסיקו לעשן בהשוואה ל-5.4% ממשתתפי הטיפול הרגיל. לאחר 14.5 שנות מעקב, 731 משתתפים נפטרו: 33% מסרטן ריאות, 22% ממחלה קרדיווסקולרית, 7.8% ממחלה נשימתית, ו-2.3% מסיבות בלתי ידועות. תמותה מכל הסיבות היתה נמוכה משמעותית בקבוצת התוכנית המיוחדת לעומת קבוצת הטיפול הרגיל (8.83 ל-100 שנות אדם לעומת 10.38 ל-100 שנות אשם, P = 0.03). יחס הסיכון לתמותה בקבוצת הטיפול הרגיל בהשוואה לתוכנית המיוחדת היה 1.18 (95% אינטרוול ביטחון, 1.02 עד 1.37). הבדלים באחוזי תמותה לסרטן הריאות ומחלה קרדיווסקולרית היו גבוהים יותר כאשר אחוזי תמותה הוערכו ע”י הרגלי עישון.

מיגבלות המחקר: התוצאות מתייחסות לאנשים עם חסימה בדרכי הנשימה בלבד.

החוקרים הסיקו כי תוכנית להפסקת עישון היא בעלת השפעה ניכרת על תמותה, אפילו אם היא מצליחה במיעוט המשתתפים.

Ann Intern Med. Volume 142 Issue 4 ; Pages 233-239