סקירה זו היא באדיבות הג’ורנאל קלאב- המגזין המוקלט. לפרטים והרשמה – לחץ כאן.

מאז שנת 1998 מחויבים מנתחי הלב חזה בבריטניה לדווח על אחוזי התמותה במספר סוגי ניתוחים. זאת בתגובה על פרסום בתקשורת ששיעור התמותה במרפאה מסוימת לניתוחי לב חזה בבריסטול, גבוה. כריתת אונה הינו אחד הניתוחים החייבים בדיווח.

עולה השאלה כיצד ניתן להציג את הנתונים המתקבלים מדיווחים אלו, והאם נתון זה הינו כלי יעיל להערכת איכות הניתוחים? החוקרים ביקשו לחשב את אחוז התמותה מפעולה זו ולהציגה בהקשר לרופא המנתח.

אינפורמציה נוספת לא היתה קיימת: מצבם של החולים או גילם או מינם לא היה ידוע. מחקרים קודמים קשרו בין ניסיונו של הרופא המנתח לבין הסיכוי שהחולה ישרוד את הניתוח עד השיחרור לביתו , ולסיכוי שהחולה ישרוד גם במשך 5 שנים לאחר מכן.

חשיבות גדולה קיימת ל-“אפקט הנפח” כלומר שהצלחת הניתוח קשורה למיומנות הרופא. לאור העובדה שבבריטניה מחצית מכריתות האונה מתבצעות ע”י מנתחי לב חזה אשר אינם מבצעים את הניתוח בתדירות גבוהה, המחברים חקרו את הקשר בין תמותה בבית החולים לאחר כריתת אונה לבין ניסיונו של הרופא המנתח בסוג ניתוח זה.

בעת עיבוד הנתונים לא ניתן היה לזהות את המנתחים עפ”י שמם או כתובתם.

במחקר נאספו נתונים לגבי 4000 ניתוחים לכריתת אונה שנערכו ע”י 102 רופאים שונים.

שיעור התמותה הכולל לאחר הניתוח היה 2.6%.

לא נמצא קשר בין שיעור התמותה לניסיון הרופא בביצוע פעולה זאת, והתפלגות שיעור התמותה היתה נורמלית ללא חריגות, כך שלא נצפה רופא מיוחד אשר שיעור התמותה בניתוחיו גבוה או נמוך באופן יוצא דופן לקבוצת הניסיון שלו.

הקשר בין ניסיון הרופא בפעולה מסוימת ושיעור הצלחתה גרם לעניין רב ונושא זה נחקר כבר בעבר בהיקף של 2.5 מיליון ניתוחים. נמצא קשר בין ניסיון להצלחה ב: ניתוחי ושט, לבלב וגם בכריתת ריאה וכריתת אונה בריאה.

עפ”י מחקר זה, קשר זה , המוכר ממחקרים קודמים, לא מתקיים ברחבי בריטניה. שיעור התמותה נע בין שני אחוזים ל-2.9 אחוזים בלא קשר למידת הניסיון של הרופא. 40 אחוזים מכריתות האונה בבריטניה מתבצעות ע”י רופאים אשר מבצעים מעט כריתות בשנה, זאת מכיוון שהרופאים המתמחים בניתוחי ריאה בעיקר, לא מסוגלים לבצע את כל ניתוחי כריתת האונה בכוחות עצמם.

תוצאות עבודה זאת מעודדות מכיוון שאין מניעה שהרופאים שמבצעים מעט ניתוחים בשנה ימשיכו לנתח ולחלוק את נטל ניתוחי כריתת האונה בבריטניה.

אם כך נשאלת השאלה , מהי התועלת באיסוף הנתונים השנתיים ? . רופא בודד לא מבצע מספיק ניתוחים כדי שאפשר יהיה להציג הבדל מובהק סטטיסטית בין רופא אחד לשני.

כמו כן יתכן ואיכות המרדים והטיפול שלאחר הניתוח חשובים גם הם לשיעור התמותה לאחר הניתוח. גורמים חשובים אחרים המשפיעים על סיכויי ההצלחה כוללים גיל, תפקוד הריאה, התפקוד הלבבי ותחלואה נוספת. ואולם הנתונים הנאספים כיום אינם מתייחסים לגורמי הסיכון שצוינו לעיל.

הדיווח לארגון מנתחי הלב חזה בבריטניה הוא אנונימי. שיטת הדיווח הנהוגה היום אינה חסינה בפני עוות מכוון של נתונים, ויכולה אף לגרום למנתחים לסרב לנתח מקרים מסובכים, בגלל הסיכוי ששיעור התמותה המיוחס להם יגבר.

מסיבות אלו חושבים המחברים ששיטה הבודקת את שיעור התמותה בניתוח מסוים אינה מספקת ככלי למדידת איכות הרופא המנתח והם מציעים שיטה אחרת המבוססת על מספר השנים ללא חזרת מחלת הסרטן, כעדות לאיכות הצוות הרב תחומי המטפל בחולה עם סרטן הריאה. מדד כזה יאפשר לחולה לקבל מידע רלבנטי יותר באשר לסיכויי השרדותו בהתאם לבחירת מקום הניתוח והטיפול.