במידה ודיכאון חמור לאחר-לידה מהווה סכנה להתפתחות הילד, אזי יש מקום לשקול בחום טיפול תרופתי לנשים אלו, כך טוענים חוקרים בעקבות הערכה מפורטת של מאזן סיכון-תועלת שהוצגו במהלך כנס מטעם ה-American Academy of Clinical Psychiatrists.
דיכאון באם עלול להשפיע על האינטראקציה עם התינוק ועל דפוסי ההאכלה, שגרת השינה ובטיחות התינוק. עבור הילד, קיימת דרגה מסוימת של אי-ודאות באשר לסיכון של דיכאון אימהי לא-מטופל, כמו גם חשיפה לנוגדי-דיכאון דרך חלב אם.
חלק מהמחקרים, אך לא כולם, הדגימו השפעה של דיכאון לפני לידה או לאחריה על זיהוי דיבור בינקות של שפת אם לעומת שפה זרה, מדדי אינטליגנציה והתפתחות קוגניטיבית, כאשר ירידה בפעילות חשמלית באונה פרונטאלית משמאל נקשרה עם פגיעה בתחושות חיוביות.
מהספרות הרפואית עולה כי יש מחקרים שקשרו בין דיכאון ממושך לאחר-לידה ובין סיכון גבוה פי ארבע, או יותר, לבעיות התנהגות בגיל 3.5 שנים, ציונים נמוכים יותר במתמטיקה בגיל 16 שנים ושכיחות גבוהה יותר של דיכאון בגיל 18 שנים. בקרב ילדים לאימהות עם דיכאון במהלך הינקות ישנם גם מחקרים שהצביעו על תגובתיות גבוהה יותר לגורמי דחק ורמות קורטיזול גבוהות יותר.
הבשורות הטובות הן כי השפעות אלו בילדים הפיכות ברובן עם טיפול באם. למעשה, יש עדויות המצביעות על קורלציה בין שיפור בתסמיני האם ובין ירידה בסיבוכים בילדים, כולל בעיות התנהגות.
דיכאון לאחר לידה, העלול להתפתח בכל נקודת זמן במהלך 12 החודשים הראשונים לאחר לידה, אינו נדיר ומדווח בכ-15% מהנשים. גורמי סיכון ידועים כוללים סיפור משפחתי של דיכאון, חרדה או דיכאון במהלך ההיריון, כמו גם היסטוריה של דיכאון קודם לאחר-לידה.
דיכאון לאחר-לידה מלווה בעליה של פי 70 בסיכון לאובדנות אימהית, כאשר שיא מקרי האובדנות מתואר בחודש הראשון ובחודש ה-12 לאחר לידה. סיבוכים ביילוד אינם מנבאים עליה בסיכון לניסיון אובדני, אך מוות עובר או תינוק מלווים בסיכון מוגבר לאובדנות.
מחקר אחד בנושא דיווח כי כ-40% מהאימהות עם דיכאון לאחר לידה סובלות ממחשבות חודרניות הכוללת פגיעה בתינוק. כ-15% חוששות להישאר לבד עם התינוק שלהן. התנהגויות דוגמת מיעוט זמן משחק, מיעוט דיבור או אינטראקציות אחרות עם הילד ותגובה לא-עקבית לילד, תורמות כולן להפרעה בקשר בין האם והילד.
בנשים שהפסיקו טיפול בנוגדי-דיכאון במהלך ההיריון אך פיתחו דיכאון לאחר לידה מומלץ על הטיפול שהועיל להן בעבר. במידת האפשר, ישנה עדיפות למונותרפיה, אך במקרים של תסמינים חמורים ייתכן צורך בהתערבויות אגרסיביות יותר. עדיין אין נתונים אודות הסכנות הכרוכות בנטילת נוגדי-דיכאון במהלך הנקה, למרות שמחקרם רבים ניסו לכמת את הסיכון הנ”ל.
במקרה של תסמינים קלים, ההעדפה היא לטיפול לא-תרופתי ופסיכותרפיה לרוב נחשבת קו-טיפול ראשון במקרים בהם דיכאון מתפתח במהלך ההיריון או בתקופה שלאחר-לידה. במקרים בהם אישה הרה או לאחר-לידה מפתחת תסמינים בדרגה בינונית-עד-חמורה, טיפול תרופתי לרוב מומלץ, מאחר והתועלת גדולה מהסיכונים האפשריים.
מתוך כנס ה-AACP
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!