מאת נעה גנזבורג, Bsc
ניתוח נתונים לאחר שש שנות מחקר מצא כי הטיפול ב-Ocrevus (שם גנרי OCRELIZUMAB ) הוריד את הסיכון להזדקק לסיוע בהליכה (EDSS≥6) ב-49% בחולים עם טרשת נפוצה חוזרת (RMS – Relapsing MS) בהשוואה לחולים שעברו מטיפול ב-interferon beta-1a רק לאחר שנתיים.
בנוסף מצאו החוקרים כי Ocrevus האטה את איבוד הנפח בתלמוס במטופלים עם RMS ו-PPMS (ר”ת primary progressive MS ) לעומת אינטפרון beta-1a ופלצבו, בהתאמה.
למעלה מ-150 אלף מטופלים קיבלו את הטיפול ב-Ocrevus ברחבי העולם, במחקר קליני ובתנאי עולם אמיתי. Ocrevus ניתנת במינון דו שנתי (אחת לחצי שנה), והיא מאושרת לטיפול בתשעים ארצות ברחבי העולם. מדובר בנוגדן חד שבטי אנושי המתמקד בתאי B החיוביים ל-CD20; תאים אלו של מערכת החיסון משחקים תפקיד בהסבת נזק לתאי מיאלין ואקסונל, כשנזק כזה עשוי לגרום לנכות בחולי טרשת נפוצה. במחקרים פרה קליניים הוצג כי Ocrevus נקשרת לחלבוני CD20 המבוטאים על פני שטח תאי B, אבל לא על תאי גזע או פלסמה, כך שטיפול בתרופה עשוי לשמר את התפקוד של תאים במערכת החיסון. התרופה ניתנת כאמור אחת לחצי שנה בזריקה לוריד. המינון הראשוני ניתן כשני עירויים של 300 מ”ג בהפרש של שבועיים. במינוני המשך, התרופה ניתנת כעירוי במינון של 600 מ”ג.
מניתוח ממצאי שלב שלוש של מחקרי OPERA I ו-OPERA II, כמו גם המשכי המחקר שנערכו בתוית פתוחה, עולה כי ocrelizumab – או Ocrevus® בשמה המסחרי הביאה לירידה בסיכון להתפתחות המחלה או של נכות בחולי RMS ו- PPMS.
ניתוח הנתונים האחרון מוסיף לעדויות שנאספו בדבר פרופיל התועלת אל מול סיכון עבור התרופה, וההשפעה של MS על אורח החיים של המטופלים. נתונים אלה יוצגו בכנס ה-72 השנתי של האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה (AAN) שיערך אונליין.
לדברי החוקרים, טיפול מוקדם עם Ocrevus עשוי לדחות את הצורך בסיוע בהליכה בהשוואה למטופלים שעברו מטיפול קודם באינטרפרון beta-1a. הסיכון נמדד באמצעות משך הזמן עד להגעה של המטופל לציון 6 במדד Expanded Disability Status , או יותר (EDSS≥6) – ציון שנשמר במשך לפחות 48 שבועות.
מהנתונים שנאספו עולה כי המטופלים שקיבלו Ocrevus הציגו 49% ירידה בסיכון להזדקק לסיוע בהליכה בהשוואה לאלו שקיבלו אינטרפרון beta-1a במשך שש שנות המחקר (4.3% לעומת 7.2%, ערך p=0.0042).
פרופיל הבטיחות של התרופה הן בתקופה בו היה כפול סמיות והן בשלב פתוח התווית היה עקבי.
בנוסף, החוקרים מצאו ש-Ocrevus האטה את האטרופיה בתלמוס (נתון זה נבדק על ידי מדידה של שינוי בנפח התלמוס) בחולי RMS או PPMS. הממצאים מעידים כי בהשוואה לטיפול באינטרפרון beta-1a או פלצבו, חולים שקיבלו –Ocrevus הציגו פחות אטרופיה של התלמוס. לתלמוס כידוע תפקיד מרכזי בעירנות, שליטה מוטורית וקוגניציה, כמו גם עיבוד חושי, והוא ניזוק בשל MS , ולכן אטרופיה של התלמוס עשויה להיות סמן חשוב לבחינת יעילות הטיפול.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!