הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת היום דו”ח מעניין המציג את ישראל כמדינה מס’ 3 בעולם בשיעורי התמותה הנמנעת (אחרי צרפת וליכטנשטיין) עם שיעור של 60% מקרי תמותה הניתנים למניעה באוכלוסייה מתחת לגיל 75 בהשוואה לממוצע עולמי של 68%. (ראו התרשים שלהלן מתוך דו”ח הלמ”ס).

כפי שניתן לראות מהתרשים,  המדד מחולק לשני סוגי מוות ניתן למניעה: מניעה וטיפול וזהו כיום המדד המקובל בעולם  להערכת יעילות הפעילות של מערכת הבריאות בהפחתת תמותה מוקדמת.

להלן עיקרי הדו”ח :

·         בשנת 2017 ,60.5% מהפטירות מתחת לגיל 75 נחשבות פטירות נמנעות.

·         32.7% מהפטירות ניתן היה למנוע על ידי פעולות מניעה יעילות של בריאות הציבור, כלומר לפני הופעת

·         המחלה או הפציעה.

·         27.8% מהפטירות ניתן היה למנוע על ידי טיפול רפואי יעיל, כלומר לאחר הופעת המחלה או הפציעה.

·         יחסית למדינות מפותחות אחוז התמותה הנמנעת בישראל וכן שיעור התמותה הנמנעת נמוך מאוד.

·         הרכיב של תמותה נמנעת באמצעות פעולות מניעה, הוא הנמוך ביותר בישראל מבין המדינות המפותחות.

על פי הדו”ח, ב-2017 נפטרו 15,463 תושבים מתחת לגיל 75 בישראל . מתוכם, 9,360 (60.5%) הוערכו כניתנים למניעה.

מתוךמקרי המוותשהוגדרו כניתנים למניעה – 5,058 (32.7%) ניתן היה למנוע לפני הופעת התחלואה (חיסון למשל) ו-4,302 (27.8%) על ידי טיפול מתאים יותר לאחר הופעת המחלה .

בהשוואה בינלאומית, ישראל באופן כללי במיקום מצויין כאמור, כאשר היתרון נובע בעיקר מהצלחה גדולה יותר במניעת מחלות עוד בטרם הופיעו (33.2%) שהוא השיעור הנמוך ביותר מכל מדינות האיחוד האירופי (ממוצע 43.3%).

במונחים של מקרי מוות לנפש, ע”פ הדו”ח בישראל היו 72 מקרי מוות ניתנים למניעה באמצעות רפואה מונעת ל- 100 אלף אזרחים, לעומת ממוצע של 133 מקרי מוות בני מניעה ממוצע ב-OECD.

עם זאת, בתחום מניעת מוות באמצעות טיפול יעיל אחרי התרחשות המחלה – ישראל במיקום פחות טוב:  שיעור התמותה הנמנעת באמצעות טיפול לאחר הופעת המחלה בישראל (28.7%) גבוה מממוצע מדינות האיחוד האירופי (24.7%).

גם במונחי מקרי מוות מתוקננים לגיל, השיעור המתוקנן של התמותה הנמנעת בישראל באמצעות טיפול (62 מקרים ל-100 אלף תושבים) נמצא באמצע הדירוג של מדינותOECD, ונמוך מהממוצע העולמי (75).

ע”פ הדו”ח , הסיבה השכיחה ביותר למוות היא סרטן  – 34.7%. אחריה מחלות לב וכלי דם  18.7% (בהן 9.2% מחלת לב איסכמית ו-5.7% מחלות כלי דם במוח), 9.2% מחלות נשימה, 7.6% סוכרת, 5.0% ספסיס ו-12.0% סיבות חיצוניות (לרבות תאונות, התאבדות ורצח).

מבין סיבות המוות שניתן היה למנוע באמצעות פעולות מניעה עוד בטרם הופעת המחלה, 35.7% הן סרטן (בעיקר סרטן ריאה   58.8% ואחריו סרטן הקיבה 13.2%), 22.2% הן סיבות חיצוניות ו-17.1% הן מחלות של מערכת הלב וכלי הדם. מבין מוות על רקע תחלואה שניתן היה למנוע באמצעות טיפול לאחר הופעת המחלה, 33.5% הן סרטן (מתוכן 44.2% סרטן השד ו-36.1% סרטן המעי הגס), 20.7% הן מחלות של מערכת הלב וכלי הדם ו-11.5% הן מחלות זיהומיות כמעט כולן בשל ספסיס.

לדו”ח המלא של הלמ”ס

בכתבה ב”הארץ” בה הוצגו נתוני הדו”ח מובאת גם תגובת איגוד רופאי בריאות הציבור אשר נראה שלא ממש מתלהבים מ”ההישג” וומזכירים כי עדיין יש מקרי מוות רבים הניתנים למניעה בישראל: “בדומה למדד תוחלת החיים מצב מדד בהשוואות בינלאומיות הוא טוב, אך עדיין ניתן לראות כי יותר מ-60% ממקרי המוות עד גיל 75 ניתנים למניעה וטיפול, ולמעלה ממחציתם בהשקעה רבה יותר במניעה”, אומר פרופ’ נדב דוידוביץ’, ראש בית הספר לבריאות הציבור אוניברסיטת בן-גוריון וחבר ועד האיגוד.”האיגוד קורא לשינוי סדרי העדיפות כך שהבריאות תקבל את המעמד הראוי ולקביעת תקציבים וכח אדם ראויים בכדי למנוע מקרי תמותה מיותרים“. 

בכתבה מצוטט פרופ’ חגי לוין, יו”ר רופאי בריאות הציבור, המוסיף כי “בבסיסה, מערכת הבריאות בישראל מצוינת – יש לנו ביטוח בריאות אוניברסלי, קופות חולים שעוסקות גם ברפואה מונעת, יש שירותי בריאות הציבור שכוללים את טיפות החלב שזכו לאות מיוחד מארגון הבריאות העולמי, והמדינה נבנתה כמדינה עם סולידריות ודאגה לכולם.  עם זאת, אסור לנו לקפוא על השמרים כי ברגע שהמערכת הזאת תיהרס ייקח שנים רבות לבנות אותה מחדש, ולצערנו השחיקה של הצוותים הרפואיים והייבוש המתמשך של שירותי הבריאות ואובדן הסולידריות – עלולים להעביר את המערכת המפוארת הזאת לשבירה“.

לכתבה ב”הארץ”