ירידה בפעילות התגובה של המוח בזמן קשר עין עשויה לשמוש כסמן למגבלה חברתית ולתסמונת של הספקטרום האוטיסטי בילדים (ASD), כך עולה מממצאי מחקר חדש שעיקריו פורסמו בסוף השבוע בכתבה במדסקייפ.

מדובר במחקר ראשוני וקטן, שבחן את הפעילות לאחר יצירת קשר עין באמצעות סריקות EEG (electroencephalogram) ומצא כי בילדים הנמצאים על הספקטרום האוטיסטי נראתה תגובה מוחית חלשה יותר לעומת בני גילם הבריאים. לדברי החוקרים, מאוניברסיטת ייל שבקונטיקט בארצות הברית, מדובר בדרך חדשה לחקור מוגבלות חברתית. לדבריהם, אוטיזם היא בעיה הקיימת בטווח התקשורת שבין שני אנשים, תחום שלא נחקר מספיק. הם מקווים כי התובנות ממחקרם, שהושגו באמצעות ייזום אינטרקציות, יהיו הראשונות מבין רבות שייבחנו אוטיזם בהקשר הזה. הממצאים הראשוניים הוצגו במסגרת כנס של זוכי פרס המחקר הקליני יוצא הדופן מטעם הקרן לחקר המוח ולהתנהגות שמימנה את המחקר,  ובו ניתן פרס לד”ר מקפרטלנד, שעמד בראש המחקר, בשל גילוי הסמן החדשני האלקטרופיזיולוגי לקשר עין שמאפשר חיזוי של מוגבלות או יכולת חברתית בילדים.

לדברי החוקרים, יש צורך בהבנה טובה יותר של  המנגנונים הפועלים ברקע של אוטיזם. לכן, הם מנסים להצמיד תובנות קליניות עם מחקר מוח חדשני, ובמיוחד את הקשר שבין פעילות מוחית והניואנסים הקשורים לקשיים חברתיים אצל ילדים הנמצאים על על הקשת האוטיסטית. לדברי ד”ר מקפרטלנד, קשר עין הוא חלק בסיסי באינטרקציה החברתית, ואצל ילדים שעל הספקטרום מדובר בבעיה די שכיחה הנמצאת בבסיס האבחנה והטיפולים בתסמונת, אך זהו נושא שקשה לבודקו במחקר בגלל שהוא קשור לאינטרקציה בין אישית בין שני אנשים. במחקר זה החוקרים שילבו שתי גישות משלימות של בחינת התנהגות חברתית, מעקב אחר העין כדי לתעד תשומת לב ויזואלית (כלומר, לאן המשתתף מביט), ו-EEG שנועד למדוד את פעילות המוח בספציפיות של אלפית השניה. הממצאים הראשוניים במבוגרים בריאים הראו סמנים אלקטרופיזיולוגיים הספציפיים לקשר עין. בהמשך, החוקרים אספו מידע ראשוני מחמישה ילדים עם ASD ומשמונה ילדים עם התפתחות רגילה, כשכולם צפו בפרצופים בעלי יכולת תגובה שהופיעו על פני מסך . כאשר הילד צפה בדמות שעל מסך, עיניה של הדמות זזו כדי להביט הישר לעיניו של הילד, פעולה שחיקתה קשר עין באינטרקציה אנושית אמיתית תוך בדיקה של התגובה המוחית.

החוקרים מצאו כי בילדים עם התפתחות רגילה, הפעילות המוחית היתה חזקה יותר באלפיות השניה שלאחר קשר העין, והאמפליטודות ב-EEG היו גבוהות יותר, מאשר בילדים עם ASD (הפער הממוצע שנמדד עמד על 1.06 μV).  החוקרים מסכמים כי הם נרגשים מהממצאים ומהשלכות האפשריות שלהם על עתיד הטיפול בילדים עם ASD. לדבריהם, יתכן שניתן יהיה ליישם קלינית את הממצאים בשיפור חייהם של הילדים עם ASD ובני משפחת באמצעות אבחון מוקדם ובאמצעות חיזוי טוב יותר של התגובה הטיפולית.  החוקרים כותבים כי הם מעוניינים להבין מדוע אנשים מסוימים מגיבים לטיפול ומתפתחים בעוד שאחרים לא, גם בהתערבויות היעילות והטובות ביותר, והם מקווים כי הסמנים הללו יאפשרו הבנה טובה יותר לכך. לדבריהם, הם מעוניינים להמשיך ולחקור בקבוצת מטופלים גדולה יותר,  ולערוך ניסויים נוספים שיסייעו להבנה של הההשפעה של קשר העין מול כיוון המבט ליצירה של תשומת לב. בנוסף, החוקרים בוחנים כעת האם השיטות בהן השתמשו תוכלנה להיות מיושמות בפיתוח של התערבויות לשיפור קשר העין בילדים הללו, למשל יצירת משחק שיאפשר צבירת נקודות על יצירת קשר עין או לאחר מבט של אדם, שיתכן ויתרום לשינוי התנהגותי בזמן שפעילות המוח נמדדת בהקשר של למידה.

לכתבה במדסקייפ