קיימת שונות רבה בשכיחות קוצר ראיה בעולם. השכיחות היא מעל ל- 80 אחוזים באוכלוסיות מסוימות במזרח אסיה, אך באוכלוסיות אחרות באפריקה, אירופה, אוסטרליה ואמריקה הצפונית, שכיחות קוצר הראיה קטנה באופן משמעותי. לקוצר ראיה משמעות רבה מבחינה חברתית, השכלתית וכלכלית ויש לה השפעה לרעה על איכות החיים. למרות שראייה מטושטשת הכרוכה בקוצר ראיה, מתוקנת בקלות באמצעות עדשות או ניתוח רפרקציה, עדיין אין כל דרך מקובלת שיכולה למנוע את ההתפתחות או לעכב את ההתקדמות של קוצר ראיה. קוצר ראיה גבוה או קוצר ראיה פתולוגי כרוך בסיכון מוגבר להתפתחות מצבים ניוונים של הרשתית, היפרדות רשתית, גלאוקומה ראשונית פתוחת זווית והתקדמות מוקדמת של ירוד, כאשר כל אלה מגדילים את הסיכון שבמהלך החיים תתפתח פגיעה משמעותית בראיה או יתפתח עיוורון.

כיון ששכיחות קוצר הראיה הגבוה הולכת וגדלה, במיוחד במזרח אסיה, ייתכן שסוג זה של קוצר ראיה מושפע יותר מגורמים סביבתיים ולא מתורשה. במשך עשרות שנים חשבו שלגורמים סביבתיים יש תפקיד חשוב בקביעת ההפרעה ברפרקציה.  גם אם חלק ניכר ממקרי קוצר הראיה מוסברים באמצעות תורשה, אין זה שולל את האפשרות שהשפעות סביבתיות חזקות הן הכוח הגורם להגדלת שכיחות קוצר הראיה במהלך השנים, במיוחד במזרח הרחוק. שינויים אלה המושפעים מהכוח האופטי של הקרנית והעדשה, עלולים להיות מושפעים גם מגורמים סביבתיים. קיימת אפשרות סבירה שעל ידי שינוי גורמים סביבתיים אפשר אולי להפחית את השכיחות ואת החומרה של קוצר ראיה. עד עתה זוהו רק מעט משתנים סביבתיים המשפיעים על קוצר ראיה, אך בעשרות השנים האחרונות גדל מאד מספר הפרסומים על תוצאות מחקרים שבדקו את ההנחה ששהות בחוץ מגינה מפני התפתחות והתקדמות קוצר ראיה. עד עתה לא בוצעה סקירה סיסטמתית או מטה-אנליזה של הקשר בין זמן שהייה בחוץ לבין קוצר ראיה.  זו היא לכן, המטרה של העבודה הנוכחית, אשר מסכמת ומעריכה את כל העדויות בנוגע לקשר בין שהיה בחוץ לבין קוצר ראיה והתקדמות שלו.

המחקר הנוכחי בוצע על ידי חוקרים מאנגליה ואוסטרליה: מהמחלקה לבריאות הציבור והטיפול הראשוני של אוניברסיטת קמברידג באנגליה, מהמרכז לחקר העין של אוסטרליה של Royal Victorian Eye and Ear Hospital, University of Melbourne, Department of Ophthalmology, Melbourne,, מהיחידה הביוסטטיסטית של המכון לרפואת הציבור מ- University Forvie Site, Cambridge, ממחלקת העיניים של Hobart Hospital, University of Tasmania, Hobart, Tasmania, מהמחקר לרפואת עיניים ומדעי הראיה של University of Western Australia, Lions Eye Institute, Perth, מהאגף לגנטיקה ואפידמיולוגיה של Institute of Ophthalmology, University College London, ומה- National Biomedical Research Centre for Ophthalmology, Moorfields Eye Hospital, London. המחקר סיכם את המידע העוסק בקשר בין זמן השהייה בחוץ לבין קוצר ראיה בילדים ומתבגרים עד גיל 20 שנים, מהתוצאות של שבעה מחקרים cross-sectional, שקובצו יחד במטה-אנליזה. התוצאות של 16 מחקרים נוספים, שמונה מהם גם כן cross-sectional, אך לא ענו על הקריטריונים שנקבעו למטה-אנליזה, ששה מחקרים פרוספקטיביים ומחקר אחד שהיה randomized, controlled trial, דווחו וסוכמו בנפרד. המחקרים אותרו מתוך 4 בסיסי מידע: Medline, Embase, Web of Science ו- Cochrane Central Register of Controlled Trials. הערכות בנוגע לקשר נצברו על ידי שימוש בשיטת random effects meta-analysis. סוכם המידע שבדק את הקשר בין הזמן ההמצאות בחוץ לבין שכיחות קוצר ראיה, היארעות של קוצר ראיה והחמרה של קוצר ראיה.

התוצאות הראו ירידה ב- 2% בסיכוי לקוצר ראיה עבור כל שעה נוספת של שהייה בחוץ בשבוע. שלושה מחקרים נוספים גילו ששהות רבה יותר בחוץ באופן משמעותי מפחיתה את החמרת קוצר הראיה. מסקנת החוקרים היא שסך כל הממצאים מצביעים על כך ששהייה מרובה יותר בחוץ עשויה להיות אסטרטגיה פשוטה שתגרום להפחתת הסיכון לפתח קוצר ראיה ולמנוע הידרדרות שלה בילדים ומתבגרים. לכן יש צורך במחקרים אקראיים ומבוקרים שיבדקו את היעילות של הגדלת זמן השהות בחוץ כגישה למניעת קוצר ראיה והידרדרות שלה.

Sherwin JC, Reacher MH, Keogh RH, Khawaja AP, Mackey DA, Foster PJ:

The Association between Time Spent Outdoors and Myopia in Children and Adolescents. A Systematic Review and Meta-analysis.

Ophthalmology 2012;119:21412151.