בהודעת עדכון זו  מאשימים ראשי עמותת “עוצמה” את הכנסת, ובעיקר את יו”ר ועדת הרווחה והעבודה ישראל כץ ואת יו”ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ בעיכוב הרפורמה.

להלן ההודעה:

בית הדין הגבוה לצדק הורה למדינה להשיב בתוך חודשיים, כיצד היא מתכוונת לקדם את הרפורמה בבריאות הנפש, שיישומה תקוע משנת 1997. בדיון הבהיר בית המשפט למדינה, כי אין היא יכולה להתעלם מצו-על-תנאי התלוי ועומד נגדה, כמו גם מהחלטות הממשלה עצמה.

בדיון שנערך ב19.12.11 טענו העותרים: ארגון בזכות ועמותת עוצמה, כי הממשלה אינה עושה כל שביכולתה כדי לתקן את המעוות ואת המחסור החריף בשירותי בריאות הנפש בקהילה. הארגונים טענו, כי גם אם החקיקה, בה קיוותה הממשלה לפעול, אינה מתקדמת, עומד לרשותה אמצעי חלופי והיא אינה יכולה לשבת בחיבוק ידיים. שכן, סעיף 69 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. מאפשר לשר הבריאות, באישור שר האוצר והממשלה, להעביר את האחריות למתן שירותי בריאות נפש לקופות החולים, באמצעות צו שאינו מחייב הליכים ארוכים, או אישורים מיוחדים.

משרד הבריאות טען בדיון כי הוא בהחלט שוקל חלופה זו, אולם טרם החליט. בה בעת, ביקש למחוק את העתירה הוותיקה הנדונה בבג”צ משנת 2005. העותרים טענו, כי בנסיבות אלו, ובהתחשב בפגיעה האנושה בזכות היסודית לבריאות של כרבע מיליון פגועי נפש בישראל, לממשלה אין סמכות שלא להחליט.

בשנת 2005, עתרו לבג”צ נגד משרד הבריאות ומשרד האוצר, 6 עותרים: ארגון “בזכות”, עמותת “עוצמה – פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש”, צביאל ודליה רופא המייצגים את המתמודדים, שר הבריאות לשעבר, נסים דהאן שפעל נמרצות בתקופת כהונתו לקידום הרפורמה בבריאות הנפש וח”כ לשעבר תמר גוז’נסקי, שעמדה מאחורי קידום ויישום חוק שיקום נכי נפש בקהילה. העותרים דרשו להסדיר תחת אחריות ביטוחית אחת ובלתי מפוצלת, את מתן השירותים בתחום בריאות הנפש. זאת,  כדי שכל השירותים לילדים ובגירים הכוללים טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי בקהילה, מתן תרופות שבסל וגם אשפוז  יהיו  זכות של כל אזרח נזקק, באחריות קופת החולים המבטחת אותו, בדומה לתחלואות הגוף.

למרות שבית המשפט העליון פסק עוד בשנת 2005 צו-על-תנאי המורה למדינה  לפעול לאלתר, הרפורמה בבריאות הנפש עדיין לא יושמה. חלף זמן רב עד שהממשלה ניסחה וקידמה הצעת חוק ממשלתית, זמן רב נוסף עבר עד שסגן שר הבריאות הנוכחי, יעקב ליצמן החליט לאמץ מתווה זה, וגם אז, כבר למעלה משנה, תקועה הצעת החוק בכנסת, לאחר שעברה בקריאה ראשונה.

בפועל, המצב בשטח הולך ומחמיר. כרבע מיליון איש בישראל, הזקוקים לשירותים בתחום בריאות הנפש נפגעים מהעדר שירותים זמינים בקהילה: פחות משליש מהמבוגרים וכרבע מהילדים הזקוקים לשירותי בריאות נפש זוכים לטיפול במסגרות הציבוריות המופעלות כיום בקהילה. שאר הנזקקים אינם מקבלים טיפול כלל, או שנדרשים לשלם בעבורו ממון רב. בישובים רבים, בייחוד בפריפריה, אין מרפאות ציבוריות וגם היכן שפועלות מרפאות התור אורך חודשים רבים.

איחוד כל השירותים באחריות קופ”ח ותגבור המשאבים הדרושים לשם כך, ישחרר את המחנק הקיים בשרותי הקהילה – מחנק שמביא נזקקים רבים לסבל כבד מאשפוז פסיכיאטרי מיותר ויקר.

פרופ’ אלי שמיר, יו”ר עוצמה – פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש (ע”ר): פחות משליש מהנזקקים לטיפול נפשי זוכים לקבלו במסגרת הציבורית. נדהמתי לגלות בנתוני המרפאות הממשלתיות לבריאות הנפש שמספרם של המטופלים והטיפולים ירד ב- 20% ב5 השנים האחרונות. בעוד שבעולם המערבי ובמחקרים מקובל ש-4 – 5 אחוז מהאוכלוסייה זקוקה לטיפול רפואי נפשי בכל שנה, בשנים שנסקרו, מספר המטופלים בישראל היה נמוך מ-1% מהאוכלוסייה. גם אם נביא בחשבון את מקבלי השרות הרפואי ציבורי, באמצעות קופות החולים ולא מהמרפאות הממשלתיות, נגיע לאחוז ורבע. כל האחרים נותרים ללא טפול, על הנזק הכרוך בכך, כולל אשפוזים רבי סבל ויקרים, שניתן היה למנוע, או מטופלים בשוק הפרטי היקר להחריד.

האשפוז בבריאות הנפש מתוקצב פי עשר, לערך, מהמרפאות האמבולטוריות  בקהילה, בניגוד חריף לתחלואות הגוף. בהסתמך על תקציב משרד הבריאות, ב-2007 10% מתקציב משרד הבריאות הופנה למרפאות בקהילה ואילו יותר מ-85%! לאשפוז בשירות הממשלתי לבריאות הנפש.  כ-290 תקנים מתוך 3000 (מבלי להביא בחשבון הנהלה מרכזית). בשנים הבאות לא היה כמעט כל שינוי.

ללא הרפורמה בבריאות נפש והוספת למעלה מ-400 מיליון שקלים לתקציבי קופת החולים לא יחול שום שינוי מהותי. מנכ”ל משרד הבריאות, דר’ רוני גמזו ובכיריו עשו ועושים מאמצים גדולים כדי לקדם את הרפורמה. גמזו אף התחייב בפני ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת, כי תוספת התקציב ליישום הרפורמה תעמוד על 400 500 מיליון בשנה,  ובלעדיה הרפורמה לא תקודם.

הכנסת היא הגורם לעיכוב ובראש ובראשונה יו”ר ועדת העבודה והרווחה, ח”כ חיים כץ, שקיים  בשנה וחצי האחרונות רק 4 דיונים, שהיו בזבוז זמן נסובו סביב השקפות עולם ולא עסקו בקידום החקיקה. מחינו בפני היועץ המשפטי של הכנסת וגם בפני יו”ר הכנסת, אך ללא הועיל. במושב החורף הנוכחי לא התקיים ולא מתוכנן להתקיים שום דיון בחקיקה.  ח”כ כץ מתרץ זאת בכך שזה לא מעניין את חברי הכנסת. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן לא מפעיל את כוחו הפוליטי ואת ניסיונו כיו”ר ועדת הכספים, בעבר, וטוען, כי כל עוד משרד האוצר לא מתחייב על גובה התוספת לתקציב, אין זה אחראי לדון בסל השירותים, המחייב את קופות החולים.

שלי יחימוביץ’ שהופיעה באחד מדיוני ועדת העבודה והרווחה הצהירה שהיא חוסמת את הרפורמה בגופה, מפני שזו הפרטה מסוכנת. יחימוביץ’ הביעה את רחמיה  על החולים המסכנים, שיצטרכו לחכות בתורים של קופות החולים. (מופיע בפרוטוקול דיוני הוועדה מה-23 במאי). כשהשוויתי בין עמדתה של יחימוביץ’ לאשפוז הסיעודי לרפורמה בבריאות הנפש, אסר עלי היו”ר כץ להמשיך, כי “זה לא שייך לעניין”.  יחימוביץ’ סירבה, עד היום, להיפגש עם נציגי הצרכנים וארגוני השטח.  אבל היא מתואמת היטב עם קבוצת הפסיכולוגים המתנגדים.

עבור הברית כץ יחימוביץ’ האינטרסים של עובדים הם תמיד מעל לכל, כולל  צרכני השירותים, שאינם נחשבים בעיניהם. הפסיכולוגים ואני המקצוע המייצגים את האינטרסים של החולים הנזקקים, דומים, בעיני, לעובדי בנקים שמדברים  בשם הלקוחות. הממשלה ונציגיה חלשים מול הברית כץ יחימוביץ’.