חולים רבים הנוטלים תרופות למחלות כרוניות מפסיקים לעשות כן לאחר אשפוז בבית החולים, כאשר הדבר בולט במיוחד בחולים שאושפזו ביחידות טיפול נמרץ, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שפורסם בכתב העת JAMA.
לחוסר היענות השלכות משמעותיות, כאשר מתוצאות המחקר עולה כי הפסקת שתי תרופות לטיפול במחלות לב וכלי דם לאחר שחרור מבית החולים הובילו לעליה בסיכון לפניות לחדר מיון, אשפוזים ותמותה.
במסגרת המחקר סקרו החוקרים את כלל המרשמים לטיפולים תרופתיים שניתנו במסגרת אשפוזים ומרפאות חוץ באונטריו, בין השנים 1997-2009 והתמקדו בקרוב ל-400,000 חולים בגילאי 66 שנים ומעלה, שנטלו לפחות תרופה אחת מבין חמש תרופות נפוצות לטיפול במחלות כרוניות. חמש הקטגוריות כללו סטטינים, נוגדי-טסיות/נוגדי-קרישה, Levothyroxine, משאפים ותרופות לדיכוי הפרשת חומצת קיבה.
מדגם אחד של חולים במחקר שוחרר לאחר אשפוז שכלל שהות ביחידת טיפול נמרץ, ומדגם אחר שוחרר ללא שהות ביחידת טיפול נמרץ. חולים שנטלו תרופות לטיפול במחלות כרוניות ולא אושפזו שימשו כקבוצת ביקורת.
בכל אחת מחמש הקטגוריות לטיפול תרופתי, תועדה עליה בסיכון בקרב חולים שהפסיקו את נטילת הטיפול התרופתי בתוך 90 ימים משחרור מבית החולים. יחס הסיכויים המתוקן לכך, בהשוואה ליחס הסיכויים המתוקן בחולה לא-מאושפז נע בין 1.18 עם Levothyroxine ועד 1.86 עם נוגדי-טסיות / נוגדי-קרישה. בחולים ששהו ביחידת טיפול נמרץ, יחס הסיכויים המתוקן היה אף גבוה יותר, ונע בין 1.48 עבור סטטינים ל-2.31 עבור נוגדי-קרישה/נוגדי טסיות.
החוקרים בחנו גם את יחס הסיכויים המתוקן לתמותה, פניה לחדר מיון או אשפוז, במידה והופסקה נטילת תרופות לטיפול במחלות כרוניות. יחס הסיכויים המתוקן עמד על 1.07 עם סטטינים ו-1.10 עם נוגדי-טסיות/נוגדי-קרישה במהלך 12 החודשים לאחר 90 הימים מהשחרור מבית החולים. באשר לשלוש קבוצות הטיפול האחרות, יחס הסיכויים המתוקן לא היה מובהק סטטיסטית.
החוקרים קוראים לרופאים להדגיש בפני המטופלים את חשיבות המשך הטיפול התרופתי למחלות כרוניות, בעיקר בסטטינים ונוגדי-קרישה,לאחר השחרור מבית החולים.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!