להלן הודעה שהפיצה דוברת הר”י בנוגע לבג”צ נגד הממשלה בנושא מיטות האישפוז:

ההסתדרות הרפואית הגישה לבג”ץ תגובתה להודעת העדכון מטעם המדינה במסגרת העתירה לתוספת מיטות.

הסכם משרד הבריאות והאוצר לתוספת 960 מיטות הינו טיפה בים ואינו מספק נוכח מצוקת האשפוז הקשה. כל שכן תוספת של 120 מיטות לטיפול נמרץ בפריסה של שלוש שנים לא עונה על הצרכים האמיתיים של המערכת ומותיר את מרבית החולים הנזקקים לטיפול נמרץ ללא מענה רפואי מספק.

השיטה של תוספת מיטות בטפטוף, כל שנה ניתנת תוספת זעומה של  מיטות, לא יכולה להוות פתרון במציאות בה ישנם 500 מטופלים מונשמים המאושפזים מחוץ לטיפול נמרץ ואשר נשקפת סכנה ממשית לחייהם. דו”ח המונשמים העדכני לחודש מרץ 2011 מעיד כי המצב לא השתפר מינואר האחרון, מועד הגשת העתירה, ועדיין ישנם 500 חולים מונשמים המאושפזים במחלקות מחוץ לטיפול נמרץ.

עמדת המדינה אינה נותנת מענה למחסור החמור והדחוף במיטות אשפוז, עליו עמד משרד הבריאות בהזדמנויות שונות, שאינו שנוי במחלוקת בין מקבלי ההחלטות בתחום הבריאות. כפי שעולה מהודעת העדכון, המדינה למעשה מפקירה כ 80% מהחולים הנזקקים לטיפול נמרץ ומסתפקת בפיתרון של כ- 20% בלבד מהיקף הבעיה. למעשה, הפיתרון שמציעה המדינה למעשה אף נותן מענה קטן יותר, שכן החוסר במיטות אשפוז בעוד כ- 6 שנים יהיה גבוה יותר מזה השורר כיום, בשל מגמת גידול האוכלוסייה בישראל.

בהודעה מצרפת הר”י את התגובה המלאה כפי שנמסרה לבג”צ:

בעניין:

ההסתדרות הרפואית בישראל

ע”י ב”כ ארנה לין ושות’, משרד עורכות דין,
ארנה לין ו/או תמר וינטר – קמר ו/או
מיכל שטיין ו/או מיה קליימן – רוזנטל ו/או ברק כלב ו/או גלי זינגר ו/או מור פרנס – קוריאל ו/או אורלי אבן זהב ו/או ריבה סלומון ו/או רוני וייסבלט ו/או נועה דוד ו/או ורד כינר ו/או נטע שפירא ו/או דניאלה בלום ו/או סולי לביא ו/או אלי נידם ו/או יניב וייס

מרחוב קויפמן 4 בית שרבט, תל אביב 68012
טלפון: 03-5165757; פקס:03-5165999

                                                                         העותרת

-נגד-

כולם ע”י ב”כ מפרקליטות המדינה

     מרח’ צלאח א-דין 29, ירושלים, 91010

ע”י ב”כ עוה”ד גרי קופלוביץ’ ו/או עו”ד ארז דר-לולו  ו/או יצחק אנידג’ר ממשרד ליפא מאיר ושות’

ע”י ב”כ עוה”ד עזגד שטרן ו/או אליה צונץ צולר ו/או שי גימלשטיין ממשרד ש. הורוביץ ושות, עו”ד

    המשיבים

תגובת העותרת להודעת העדכון מטעם המדינה

בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד מיום 7.2.2011 מתכבדת העותרת לפרט תגובתה להודעת העדכון מטעם המשיבים 1-3 שהוגשה ביום 9.3.2011:

א.    פתח דבר
1.                  כפי שיפורט להלן בתגובה זו, הודעת העדכון מטעם המדינה מיום 9.3.2011 (להלן: “הודעת העדכון” או “ההודעה המעדכנת”) אינה נותנת מענה לבעיה החוקית שפורטה בהרחבה בגוף העתירה.
2.                  במוקד העתירה, הימנעות המשיבים מלפעול להוספת מיטות אשפוז במחלקות לטיפול נמרץ, באופן שהביא לכך שבימים אלה ממש נשקפת סכנה ממשית לחייהם של מאות חולים, בשל מחסור במיטות אשפוז ביחידות לטיפול נמרץ בכל בתי החולים.
3.                  כזכור, בהמלצת בית המשפט הנכבד בעת הדיון מיום 7.3.2011, ויתרה העותרת על קבלת סעדים נוספים שהתבקשו במסגרת העתירה, תוך שהיא שומרת על טענותיה ביחס למחסור אף במחלקות פנימיות ובמיטות אשפוז כלליות.
4.                  במסגרת עתירתה, ובעת הדיון מיום 7.3.2011, עמדה העותרת על כך שבהימנעות המשיבים מפיתרון המחסור החמור במיטות אשפוז במחלקות לטיפול נמרץ, פועלים המשיבים באופן שיש בו כדי לפגוע פגיעה של ממש בזכות לטיפול רפואי מכוח סעיף 3 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ”ד-1994 (להלן: “חוק ביטוח בריאות ממלכתי” או “החוק”), וכן הדבר מהווה אף פגיעה בלתי חוקתית בזכויות לחיים ולכבוד מתוקף חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
5.                  כפי שנבהיר בתמצית להלן, תוך הפניה לחלקים הרלוונטיים בעתירה, המשיבים 1-3 בחרו בהודעה המשלימה מטעמם שלא להתמודד עם חלק ניכר מן הטענות והנתונים שפורטו בגוף העתירה, שיש בהם לבסס את חוסר החוקיות וחוסר הסבירות שבהימנעותם מהפעולה הדחופה הנדרשת לפיתרון המחסור החמור במיטות אשפוז במחלקות לטיפול נמרץ.

ב.     המשך הימנעות המשיבים 1-3 ממתן מענה ראוי למחסור החמור במיטות אשפוז במחלקות לטיפול נמרץ
6.                  העותרת תמכה את טענתה בדבר מחסור חמור במיטות אשפוז במחלקות לטיפול נמרץ בנתונים מספריים ברורים.
7.                  הבעיה הקשה במחסור החמור במיטות אשפוז, הגם שאינה חדשה, הגיעה לשיאה כיום, במצב הדרמטי בו, נכון למועד הגשת העתירה, בחודש ינואר 2011, רק מעט יותר משליש מהחולים הזקוקים לאשפוז במחלקות לטיפול נמרץ מצאו בה את מקומם. מתוך כ-787 חולים מונשמים שאושפזו בבתי החולים, רק 278 מהם אושפזו במחלקות לטיפול נמרץ. זאת, כשהיתר אושפזו במחלקות השונות, כשמשמעות הדבר, כפי שפורט בגוף העתירה, היא שכ -500 מטופלים מצויים בסיכון מוחשי לחייהם בשל המחסור במיטות במחלקות לטיפול נמרץ.
8.                  מבירור שערכה העותרת לקראת הגשת תגובה זו עולה שהנתונים המספריים הנ”ל, בדבר המחסור החמור במיטות אשפוז במועד הגשת העתירה, אקטואליים גם במועד הגשת תגובה זו, והמחסור במיטות אשפוז במחלקות לטיפול נמרץ עומד גם כיום (13.3.2011) על כ- 500 מיטות אשפוז, כעולה מ”דוח מונשמים” האחרון של משרד הבריאות.
9.                  יצוין שמחסור חמור מעין זה הינו המצב השורר בשנים האחרונות לאורך כמחצית השנה (בד”כ מחודש אוקטובר ועד מרץ) ואין מדובר במצב המשקף עומס נקודתי בלבד.
10.                בהודעת העדכון מטעמם, נמנעו המשיבים מלפרט מהם הנתונים המצויים בידיהם ביחס למספר החולים הנזקקים לאשפוז במחלקה לטיפול נמרץ ואינם זוכים לכך. זאת, למרות מרכזיותו של נתון זה לשם בחינת סבירות וחוקיות החלטותיהם.
11.               בסעיף 4 להודעתם המשלימה, מסרו המשיבים שבמסגרת התכנית הרב שנתית להוספת מיטות אשפוז שגובשה בהחלטת הממשלה מיום 27.2.2011, שצורפה כנספח מש/1 להודעה המשלימה, ישנה כוונה להוסיף כ- 120 מיטות אשפוז בלבד למחלקות לטיפול נמרץ במהלך 6 השנים הקרובות. התוספת תיפרס על פני 3 השנים הקרובות, דהיינו 40 מיטות בכל אחת מ- 3 השנים הקרובות. מן הראוי לציין  שאין לכוונה זו להוספת 120 מיטות אשפוז, המפורטת בהודעת העדכון שהוגשה על ידי פרקליטות המדינה,  כל זכר בהחלטת הממשלה אליה מפנה הודעת העדכון.
12.               זאת ועוד, בסעיף 5 להודעה המשלימה מציינים המשיבים 1-3 שהקצאת המיטות תעשה תוך מתן עדיפות למחלקות לטיפול נמרץ באזורי פריפריה שיזכו להקצאה כפולה ביחס לחלקן מתוך כלל המיטות בכל בתי החולים בשנת 2010.
13.               אם כן, עמדת המשיבים 1-3 המפורטת בהודעת העדכון מטעמם, אינה נותנת מענה למחסור החמור והדחוף במיטות אשפוז שפורט בגוף העתירה, עליו עמד משרד הבריאות בהזדמנויות שונות, שאינו שנוי במחלוקת בין מקבלי ההחלטות בתחום הבריאות. כעולה בבירור מהודעת העדכון, המשיבים מסתפקים בפיתרון של כ- 20% בלבד מהיקף הבעיה. למעשה, הפיתרון שמציעים המשיבים אף נותן מענה לחלק קטן מ- 20% מתוך היקף הבעיה הכולל, שכן החוסר במיטות אשפוז בעוד כ- 6 שנים יהיה גבוה יותר מזה השורר כיום, בשל מגמת גידול האוכלוסיה בישראל.
14.               זאת ועוד, הגם שיש צורך בחיזוק הפריפריה, קריטריון הפריפריאליות אינו יכול להיות קריטריון בלעדי להחלטה להעדפה בהקצאה, כעולה מסעיף 5 הנ”ל בהודעת העדכון. סעיף 5 להודעת המדינה משקף התעלמות משיקולים וקריטריונים רלוונטיים נוספים בהקצאה ובפרט רמת העומס בו נתון כל מרכז רפואי, דהיינו מספר המאושפזים בו הנזקקים לאשפוז בטיפול נמרץ ביחס למספר המיטות הקיימות בפועל במחלקות לטיפול נמרץ.
15.               ראה למשל בעניין זה, בין היתר, דו”ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מיום 5.2.2007, שכותרתו “מצוקת האשפוז במחלקות טיפול נמרץ כללי בבתי-החולים בישראל, שהוגש לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת, שצורף כנספח ע/5 לעתירה. במסגרת דוח זה פורטו נתונים שנמסרו על ידי משרד הבריאות ולפיהם חסרות בישראל 500 מיטות אשפוז נמרץ (ראה האמור בפרק ריכוז הממצאים בעמוד 1 לדוח ופרק 3 בעמוד 6)
16.               כך גם על-פי תוכנית האשפוז הלאומית לשנת 2015, שגובשה בידי צוות בראשות מנכ”ל משרד הבריאות, שנדונה בדוח הנ”ל שצורף כנספח ע/5, ושעד עצם היום הזה לא החלו ליישם את המלצותיה, יש צורך בתוספת של 300 מיטות טיפול נמרץ עד לשנת 2015.
17.               זה המקום להזכיר שחרף הנתונים הנזכרים לעיל, שפורטו בגוף העתירה, כבר בתגובתם המקדמית לעתירה, בחרו המשיבים 1-3 לציין שהעותרת “מגזימה” ונוקטת ב”ווליום” גבוה מדי, ונמנעו מלהציג נתונים מטעמם שיהיה בהם לתאר את המחסור הקיים במיטות אשפוז במחלקות לטיפול נמרץ. (ראה למשל סעיף 13 לתגובה המקדמית מטעם המשיבים 1- 3).
18.               גם בהודעת העדכון מטעם המשיבים, בה התחייבות להוספת 120 מיטות בלבד במהלך 6 השנים הקרובות, שבים המשיבים ולמעשה מתעלמים מן הנתונים שפירטה העותרת בדבר עומק המחסור במיטות אשפוז במחלקות לטיפול נמרץ והדחיפות הרבה שבמתן מענה למחסור זה, שאינם יכולים להיות שנויים במחלוקת שכן הם נסמכים כאמור על נתוני משרד הבריאות עצמו.
19.               בצד הימנעותם של המשיבים, כעולה מהודעת העידכון, מלתת פיתרון להיקף הבעיה שתוארה בגוף העתירה ולדחיפות הצורך בפיתרון, תוך שהעותרת נסמכה על נתוני משרד הבריאות, מן הראוי לתת את הדעת אף למשמעות החלטתם שלא להתמודד עם נתון מרכזי נוסף, הקשור לעניין זה, שפורט ובוסס בגוף העתירה. נתון זה הוא קיומו של סיכון מוחשי ומיידי לחייהם של מאות מטופלים הזקוקים לאשפוז במחלקה לטיפול נמרץ, המאושפזים מחוץ למחלקה זו.
20.               בגוף העתירה נדון מחקר מדעי שנערך ביוזמת משרד הבריאות ושתוצאותיו אומצו על ידי המשרד, ולפיו יש קשר ממשי בין השאלה אם חולה אושפז במחלקה לטיפול נמרץ או במחלקה אחרת ובין הישרדותו.
21.               המחקר השווה את ההישרדות של חולים קשים שאושפזו במחלקות טיפול נמרץ להישרדות של חולים קשים שאושפזו במחלקות האחרות. המחקר מצא שמטופל הזקוק לטיפול נמרץ ואינו מאושפז ביחידה ייעודית לטיפול נמרץ, מצוי בסיכון גבוה יותר למות בהשוואה לחולה המאושפז ביחידה כזו, בעיקר בימי האשפוז הראשונים. אחוז התמותה מגיע אף לכ – 40% יותר בקרב מטופלים אלה.
המחקר תחת הכותרת “Survival of Critically Ill Patients Hospitalized In and Out of Intensive Care Units Under Paucity of Intensive Care Unit Beds ” שפורסם בירחון המקצועי בשם Critical Care Medicine” ” בשנת 2004, כרך 32, מספר 8, עמוד 1654, צורף כנספח ע/8 לעתירה.
22.               משום מה, ראו עצמם המשיבים, גם כעת, במסגרת הודעת העדכון מטעמם, פטורים מן הצורך להתמודד עם נתון זה, העומד בליבה של העתירה, חרף מרכזיותו במסגרת בחינת חוקיות החלטותיהם על ידי בית המשפט הנכבד.
 
ג.      הודעת העדכון מטעם המשיבים 1-3 מתעלמת מקיומה של זכות מוקנית על פי חוק ומפגיעה בזכויות חוקתיות
23.               בפרק זה, נעמוד על המשמעות המשפטית של בחירת המשיבים 1-3 שלא להתמודד באופן ראוי, במסגרת הודעת העדכון, עם הנתונים שפורטו בפרק הקודם, בדבר היקף המחסור במיטות אשפוז במחלקות לטיפול נמרץ, ובדבר הסכנה מוחשית ומיידית לחייהם של מאות מטופלים הזקוקים לאשפוז במחלקות אלה.  
24.               כמפורט בגוף העתירה, הזכות לבריאות, מעוגנת בסעיף 3 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, הקובע בסעיף 3(א) כדלהלן:

“ כל תושב זכאי לשירותי בריאות לפי חוק זה, אלא אם כן הוא זכאי להם מכוח חיקוק אחר.“

25.               כמפורט בגוף העתירה, סעיף 3(ב) לחוק קובע את אחריות המדינה למימון סל שירותי הבריאות.
26.               חוק ביטוח בריאות ממלכתי מעגן באופן קונקרטי אף את הזכות לשירותי מערכת הטיפול הנמרץ, כנקבע בסעיף 6(ג) לתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, אליו מפנה סעיף 7(א) לחוק, המגדיר את סל שירותי הבריאות.  
27.               בנוסף, כפי שפירטנו בגוף העתירה, הזכות לבריאות הוכרה אף כחלק מהזכות לחיים, שעוגנה בסעיף 2 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע ש”אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם”, ובסעיף 4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע ש”כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו”.
28.               לאחר קריאת הודעת העדכון מטעם המשיבים 1-3, נוצר הרושם שהמשיבים שבים ומבקשים גם כעת, כפי שהיה גם במסגרת תגובתם המוקדמת לעתירה, לזכות ב”פטור” מבחינת שאלת חוקיות התנהלותם, תוך שהם נסמכים, בעיקרו של דבר, על מדיניות ההתערבות הזהירה של בג”צ בהחלטות בעלות משמעות תקציבית.
29.               כפי שפורט בפרק הקודם, המשיבים 1-3 נמנעו בהודעת העדכון מטעמם מלהתייחס לטענות ולנתונים המרכזיים שפורטו בגוף העתירה, ובכך ראו עצמם פטורים מן הצורך להתמודד עם הטענה לפיה בהימנעותם ממתן מענה המשקף את היקף המחסור במיטות אשפוז במחלקות לטיפול נמרץ, פגעו באופן בלתי מידתי ובלתי חוקי בזכות המוקנית על פי חוק.
30.               חוסר החוקיות בהתנהלותם של המשיבים 1-3 בולט במיוחד על רקע נסיבות ימים אלה. מאות חולים הזכאים לטיפול על פי חוק, לא מקבלים את הטיפול הנדרש, בשל החלטות מינהליות שיש בהן לרוקן את לשון החוק מתוכן ולסכן את חייהם.  אם כן, האמור במסגרת הודעת העדכון, ולפיו ישנה כוונה להוסיף במהלך שש השנים הקרובות 120 מיטות טיפול נמרץ בלבד, שיתווספו במהלך 3 השנים הקרובות, אינו מתמודד עם מצב החירום בו נמצאות המחלקות לטיפול נמרץ לאורך חודשים ארוכים מידי שנה, המחייב נקיטת צעד משמעותי ודחוף, כפי שהתבקש בגוף העתירה.
31.               כמפורט בגוף העתירה, המחלקות לטיפול נמרץ כללי ברוב בתי החולים מדווחות על שיעורי תפוסה של 100% ומעלה. בשל העומס המוטל על מחלקות לטיפול נמרץ כללי נאלצים בתי-החולים לאשפז חולים הזקוקים להנשמה במחלקות אחרות בבתי-החולים, ולא במחלקות טיפול נמרץ, ובכך, כאמור, לסכן את חייהם. כפי שניתן ללמוד בין היתר מהמחקר אותו הבאנו בגוף העתירה (נזכר אף בסעיף 21 לעיל), מטופל הזקוק לטיפול נמרץ ואינו מאושפז ביחידה ייעודית לטיפול נמרץ, מצוי כאמור בסיכון גבוה יותר למות בהשוואה לחולה המאושפז ביחידה כזו, ובימי האשפוז הראשונים אחוז התמותה מגיע אף לכ – 40% יותר בקרב מטופלים אלה. [1]
32.               כפי שפורט בגוף העתירה, קיים צורך דחוף, וכן קיימת יכולת, להוסיף כ- 100 מיטות אשפוז למחלקות לטיפול נמרץ כבר בטווח המיידי, שכן ניתן להוסיף כ – 5-6 מיטות אשפוז לכל מחלקה בכל בית חולים, כבר על בסיס התשתיות הקיימות. 
33.               נזכיר שבתגובתם המקדמית לעתירה, הסתפקו המשיבים 1-3 בכך שציינו, במסגרת סעיף 14 לתגובתם, שהוספת מיטות אשפוז באופן מיידי ודחוף כמבוקש בעתירה, אינה אפשרית, מבלי לנמק ומבלי לפרט.
34.               במענה לטענה זו, הגישה העותרת ביום 6.2.2011 בקשה לצירוף תצהיריהם של מנהלי מחלקות לטיפול נמרץ ברחבי הארץ. בתצהירם, מאשרים מנהלי המחלקות שבניגוד לרושם העולה מתגובת המשיבים 1-3, ניתן גם ניתן להוסיף 100 מיטות אלה (על פי החלוקה של 5-6 מיטות למחלקה), על בסיס התשתיות הקיימות, כבר בטווח המיידי (ראה נספחים ע/12- 15, 23, 24, 41 ,42).
35.               כפי שפירטנו בפרק המשפטי בגוף העתירה, בצד הזהירות שנוקט בית משפט נכבד זה, בכל הנוגע לביקורת שיפוטית על החלטות בעלות משמעות תקציבית, בית המשפט הנכבד חזר והבהיר שככל שהחלטות של רשויות המדינה לוקות בחוסר חוקיות, ובפרט כשנגזרת מהן פגיעה בזכויות יסוד, הן לא תהינה חסינות מביקורת שיפוטית מצד בית המשפט.
36.               נפנה בעניין זה לדיון המפורט בגוף העתירה בפסק דינו של בית משפט נכבד זה בבג”צ 8397/06 עו”ד ווסר אדוארדו נ’ שר הביטחון, דינים בית המשפט העליון 2007 (27), עמוד 1196 (ניתן ביום 29.5.2007 מפי ההרכב: ביניש, ג’ובראן וברלינר, להלן: “עניין מיגון יישובי עוטף עזה”).
37.               לאחר שעמד שם בית המשפט הנכבד על כך שקיים מקור חוקי לזכותם של התלמידים ללמוד בבית ספר ממוגן, הדגיש הוא את החובה לאזן בין צרכים תקציביים מחד גיסא, ובין הגנה מפני פגיעה בזכויות יסוד מאידך גיסא, והכריע באילו מקרים חוסר הסבירות בהחלטה של רשויות השלטון תהיה כזו, שבית המשפט לא יוכל לעמוד מנגד.
38.               בענייננו, בחירתם של המשיבים שלא להתמודד, במסגרת הודעת העדכון מטעמם, עם הטענות והנתונים המרכזיים שפורטו בגוף העתירה, מעניקה משנה תוקף לטענה שפורטה בגוף העתירה ולפיה קיימות אינדיקציות ברורות המצביעות על חוסר הסבירות העמוק שבהחלטה שלא לפעול לפיתרון בעיית המחסור החמור במיטות אשפוז, ובמקום זאת להסתפק בתוספת שנותנת מענה לכ- 20% בלבד מהיקף הבעיה החמורה והדחופה עליה הצביעה העותרת, בהתבסס על נתוני משרד הבריאות עצמו. זאת, בפרט ביחס לצורך וליכולת לפתור בעיה זו בטווח המיידי ולכל הפחות בטווח הקצר.
39.               עמדנו על כך שהימנעות המשיבים מלפעול להוספת מיטות אשפוז הנדרשות, והסתפקותם בפיתרון 20% מהיקף הבעיה בלבד, מנוגדת להמלצות של הגופים המקצועיים במשיבים עצמם, כשמדובר בבעיה ותיקה וידועה שהמשיבים מסרבים למצוא לה פתרון של ממש.
40.               זאת, כשהימנעות המשיבים מלספק טיפול רפואי כנדרש, וכפי שאף ניתן כבר בטווח המיידי, יוצרת סכנה ברורה ומוחשית לחיי אדם.
41.               זאת ועוד, נשוב ונציין שהגם שהעותרת סבורה שאמנם שיש צורך בחיזוק הפריפריה, קריטריון הפריפריאליות אינו יכול להיות קריטריון בלעדי להחלטה להעדפה בהקצאה, כעולה מסעיף 5 להודעת העדכון. סעיף 5 להודעת המדינה משקף לפיכך התעלמות משיקולים וקריטריונים רלוונטיים נוספים בהקצאה ובפרט רמת העומס בו נתונה כל מכרז רפואי, וגם בשל כך לוקה ההחלטה בחוסר סבירות וחוסר מידתיות. לו יפעלו המשיבים תוך הפעלת שיקול דעת צר ובהתעלם משיקולים נוספים, בהתאם לאמור בסעיף 5 לתגובתם, הדבר צפוי להוביל לכך שמרכזים רפואיים הסובלים ממחסור חמור במחלקות לטיפול נמרץ במרכז הארץ יזכו לתוספת שולית ומבוטלת, שאינה משקפת את חומרתו היחסית של המחסור במיטות אשפוז הקיים בהן.
42.               בענייננו, לו רק נחליף את האיום הביטחוני על חיי אדם שנדון בפסק הדין הנ”ל, באיום הבריאותי המיידי הניצב בפנינו, מתקיימים כל הרציונאלים שהובילו את בית המשפט הנכבד להכריז על חוסר חוקיות ההחלטה שעמדה למבחן שיפוטי.
43.               תכנית המדינה, להקצאת כ-960 מיטות אשפוז בכלל המחלקות בשש השנים הקרובות, מתוכן 120 למחלקות לטיפול נמרץ ולמחלקות הפנימיות, אינה מספקת. היא אינה נותנת מענה לסיכון הממשי בו מצויים 80% מהמטופלים שאינם מקבלים מענה רפואי ראוי נכון להיום, ורחוקה מלענות על הצרכים הבוערים של המערכת, כפי שפורטו בגוף העתירה.
44.               למען הסר ספק יצויין, שהגם שמוקד עתירה זו צומצם על פי המלצת בית המשפט למחסור במחלקות לטיפול נמרץ, העותרת שומרת על טענותיה בכל הנוגע לכך שהוספת 960 המיטות לכלל המחלקות גם היא אינה מספקת, וכעולה מנתוני משרד הבריאות שפורטו בהרחבה בגוף העתירה, נדרשת תוספת של אלפי מיטות אשפוז ובכלל זאת ישנו צורך דחוף בתוספת של מאות מיטות במחלקות הפנימיות. 
45.               נזכיר שגם בעניין מיגון יישובי עוטף עזה, טענה המדינה שנתנה מענה לסיכון, וזאת תוך שהסתמכה על תוכנית של “הגנה מרחבית”, תוך הימנעות ממיגון בתי הספר ביישובי עוטף עזה. בית המשפט ציין ביחס לפיתרון זה של ה”הגנה המרחבית”, שכל האינדיקציות המקצועיות מצביעות על כך שאין בפיתרון זה מענה לסיכון האקוטי לחיי אדם.
46.               כמפורט בגוף העתירה, כשאנו מיישמים קביעה עקרונית זו על נסיבות העניין העומד בלב עתירה זו, עולה בבירור שגם בענייננו אין חולק שהפיתרון לכאורה שנותנים המשיבים 1-3, כעולה מהודעת העדכון מטעמם, לא נותן פיתרון אמיתי ל- 80 % מבעיה הקשה והדחופה שבחוסר העמוק במיטות אשפוז ביחידות לטיפול נמרץ, ויש בו לסכן את חייהם של מאות בני אדם.
47.               חוסר החוקיות הנטען בגוף העתירה, מקבל משנה תוקף לאחר הודעת העדכון מטעם המשיבים 1-3, בה ממשיכים ונמנעים המשיבים, כפי שפורט לעיל, מלהתמודד עם הטענות והנתונים המרכזיים שהובאו בגוף העתירה.
48.               בנוסף לחוסר הסבירות שבהימנעות המשיבים מהוספת מיטות אשפוז עליה עמדנו לעיל, התנהלות המשיבים במקרה דנן אף יוצרת פגיעה בלתי מידתית בזכויות יסוד חוקתיות, הזכות לחיים ולשלמות הגוף והזכות לכבוד.
49.               כוונתם של המשיבים 1-3 המפורטת בהודעת העדכון מטעמם, להסתפק בתוספת של כ- 120 מיטות אשפוז, ושלא לנקוט בצעד הנדרש כדי לתת מענה להיקף המחסור במיטות אשפוז, פוגעת בזכויות מוגנות אלה באופן שאינו עומד בתנאי פיסקת ההגבלה. דהיינו, הפגיעה לא נעשית בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל; לא נועדה לתכלית ראויה; ומידתה של הפגיעה עולה על הנדרש. נפנה בעניין זה לדיון המפורט שערכנו בפרק המשפטי בגוף העתירה.
50.               מן הראוי לשוב ולציין שהחלטת הממשלה וכך גם הצעת “מחליטים” (מש/1 ו- 2), עליהן נסמכת הודעת העדכון שהוגשה על ידי פרקליטות המדינה, אינן כוללות את הכוונה הנזכרת בסעיף 4 להודעת העדכון, באשר להקצאת מיטות אשפוז במחלקות לטיפול נמרץ.
51.               לאור העובדה שהודעת העדכון מטעם המדינה אף אינה נתמכת בתצהיר מטעם המשיבים, הרי שעד לשלב זה אף אחד מן המשיבים לעתירה לא נתן ביטוי להתחייבות זו הנזכרת בסעיף 4 להודעת העדכון, שאינה חלק מהחלטת הממשלה הרלוונטית. לפיכך, מבלי לגרוע מטענות העותרת בפרק זה, בדבר חוסר החוקיות שבהסתפקות בהקצאה זו, הרי שמן הראוי שבכל מקרה ידרשו המשיבים להצהיר על החלטתם והעותרת תבקש שכל התחייבות מצד המשיבים תקבל תוקף של החלטת בית המשפט הנכבד.
 
ד.     אין בהגדלת המשאבים המוקצים לרפואה בקהילה לתת מענה למחסור החמור והדחוף במיטות אשפוז במחלקות לטיפול נמרץ
52.               במסגרת הודעת העדכון מפרטים המשיבים אף את יתר רכיבי החלטת הממשלה לחיזוק מערכת הבריאות.
53.               חלק ניכר מן ההודעה המוקדמת, ומן המשאבים שיוקצו במסגרת החלטת הממשלה העומדת במרכזה, מוקדש לחיזוק הרפואה בקהילה על פני הוספת מיטות אשפוז.
54.               כפי שפירטנו כבר בגוף תגובת העותרת מיום 6.2.2011, ובעת הדיון מיום 7.2.2011, בכל הנוגע למחסור במיטות טיפול נמרץ, אין במרפאות ובשירותי הרפואה שבקהילה כל יכולת להעניק את הטיפול הרפואי הניתן במחלקות לטיפול נמרץ.
55.               הרפואה בקהילה אינה ערוכה להתמודד כיום עם הצרכים של מי שנזקקים לטיפול במחלקות הפנימיות, לא תהיה ערוכה גם בעתיד הנראה לעין, וכשתהיה ערוכה לכך, יהיה הדבר כרוך, ללא ספק, בהוספת מיטות אשפוז.
56.               נשוב ונפנה בהקשר זה לתצהיריהם של מנהלי מחלקות לטיפול נמרץ ברחבי הארץ שצורפו כנספחים מטעם העותרת בבקשה מיום 6.2.2011, המאשרים את הטענה דלעיל מהם עולה בבירור שאין ביכולת הרפואה בקהילה לתת מענה למצוקת מיטות האשפוז (ראה נספחים ע/ 12- 15, 23, 24, 41 ,42).
 
ה.    סיכום
57.               בשלב זה, לאור העובדה שבהודעה המשלימה מטעם המשיבים 1-3 אין מענה לבעיות החוקיות עליהן הצביעה העתירה, ואף אין בה התמודדות עם חלק ניכר מן הטענות והנתונים שפורטו בגוף העתירה, יתבקש בית המשפט להוציא מלפניו צווים על תנאי כמפורט בסעיפים 1.1 ו- 1.2 כמבוקש בגוף העתירה.
58.               כן יתבקש בית המשפט הנכבד להורות למשיבים 1-3 לפרט את הנתונים המצויים בידיהם בנוגע למצוקת האשפוז במחלקות לטיפול נמרץ.
 

        ברק כלב, עו”ד

        ארנה לין ושות’

                                                                   משרד עורכות-דין

                                                                                          ב”כ ההסתדרות הרפואית בישראל
הוגש היום: יום ב’, 14.3.2011