מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר הוצג בכנס השנתי ה-31 של ה-Society for Maternal-Fetal Medicine (SMFM) עולה כי נשים עושות פחות שימוש באנלגזיה במהלך הלידה באם הן נותנות את התכשיר לעצמן. עם זאת, החוקרים מציינים כי הנשים מדווחות על אותה מידה של שביעות רצון באם אנשי הצוות הרפואי הם שנותנים את הטיפול.

מחקרים קודמים בתחום קשרו בין עירוי אפידורלי מתמשך ובין לידה ממושכת ועלייה בהיארעות של לידה לדנית מכשירנית. משום כך, מבקשים חוקרים למצוא דרכים לצמצום השימוש בסוג זה של אנלגזיה.

החוקרים שיערו כי שיתוף היולדת בשליטה במתן התכשיר האנלגטי במהלך הלידה מביא לשביעות רצון רבה יותר מהטיפול, וכי שימוש מצומצם יותר בתרופות יפחית את הסבירות של אנלגזיה אפידורלית משמעותית המונעת את מאמץ הדחיפות הנדרש במהלך הלידה.

לדברי החוקרים, הנתונים לא הראו שיפור משמעותי בתוצאות, ובעוד שנצפה שימוש מופחת בתרופות, יתכן ואין בכך די לטענתם בכדי לשכנע את מרבית הקלינאים לתת ליולדות תחת טיפולם לשלוט בעצמן במתן האנלגזיה.

נשיא ה-SMFM אשר נתבקש להגיב לדברים מזכיר כי מחקרים קודמים אשר בחנו מטופלים העוברים ניתוח הראו תוצאות מבטיחות בעקבות מתן עצמי של תרופות לשיכוך הכאבים, וכי הדבר עשוי לעבוד גם ביחס לנשים יולדות. לדבריו, המגבלות היחידות העומדות בפני אפשרות זו הינן המגבלות החוקיות הקשורות בשימוש במכשירים אשר טרם קיבלו אישור ממשלתי לשימוש.

במחקר הנוכחי הוקצו אקראית 270 נשים בלידתן הראשונה, לאחת משלוש קבוצות. בכל שלוש הקבוצות טופלו הנשים במינון אינטראתקאלי התחלתי של 2 מ”ג Bupivicaine עם 20 מיקרוגרם Fentanyl. לאחר מכן, ניתן עירוי אפידורלי אחזקתי של 0.1% Bupivicaine עם 2 מיקרוגרם למ”ל של Fentanyl בצורות מתן שונות.

בקבוצת הראשונה, ניתן העירוי האפידורלי המתמשך בקצב בסיסי בלבד (10 מ”ל לשעה). בקבוצה השנייה, ניתן העירוי האפידורלי בקצב 10 מ”ל לשעה, וכן אנלגזיה אפידורלית בשליטת היולדת במינון 10 מ”ל, עם רווחי זמן של עשרים דקות לפחות בין מנה למנה. בקבוצה השלישית, ניתנה אנלגזיה אפידורלית בשליטת היולדת בלבד, עם רווחי זמן דומים.

על מנת לאפשר מבנה כפול-סמיות למחקר, לכל המשתתפות ניתן כפתור למתן בולוס של אנלזיה אפידורלית לשליטתן, והמשאבה קיבלה מסר על כל לחיצת כפתור, אולם אנלגזיה שוחררה בפועל רק במשתתפות מקבוצות 2 ו-3. החוקרים מציינים כי במחקרים קודמים לא לכל קבוצות המשתתפות ניתן כפתור שפועל, ומוסיפים כי בעתיד יהיו מעוניינים לערוך מחקר דומה ללא הגבלה על גודל או תכיפות מינוני האנלגזיה אותם יכולות הנשים לתת לעצמן.

החוקרים מדווחים כי נשים אשר שלטו באנלגזיה בעצמן עשו בה פחות שימוש: המינון הכולל הממוצע שניתן היה 74.9 מ”ל בקבוצה הראשונה, 95.9 מ”ל בקבוצה השנייה ו-52.8 מ”ל בקבוצה השלישית (p<0.001). בנוסף, נמצאה מגמה של מספר רב יותר של לידות מכשירניות בקרב אלו מהיולדות שלא ניתנה להן השליטה על מתן האנלגזיה. בקבוצה 1 עמד שיעור זה על 8 מתוך 87 לידות, וזאת לעומת 8 מתוך 84 לידות בקבוצה 2 ו-3 מתוך 85 לידות בקבוצה 3.

לא נצפו הבדלים בין הקבוצות ביחס למשך הלידה, אשר עמד על 8.4, 7.9 ו-8.0 שעות בקבוצות 1, 2 ו-3, בהתאמה. באותו האופן, לא נצפה הבדל מובהק בשיעור הניתוחים הקיסריים (26, 23 ו-22 מקרים בקבוצות 1, 2 ו-3, בהתאמה).

החוקרים מוסיפים כי נצפו ציונים דומים ביחס לחוזק הגפיים התחתונות ותחושת הצורך ‘לדחוף’. לדבריהם, הקריטריון היחיד בו הנשים בקבוצת המתן-העצמי הראו תוצאה פחות טובה היה הכאב הנלווה לדחיפות, ממצא אותו הם מייחסים לכך שהתכיפות המירבית של המינונים העצמיים הוגבלה למינון מדי עשרים דקות.

באשר לשביעות רצון היולדת, מדווחים החוקרים כי הנשים בשלושת הקבוצות הראו ציונים דומים. במדד בו 0 מסמל את שביעות הרצון הטובה ביותר ו-100 את הגרועה ביותר, יולדות בכל שלוש הקבוצות נתנו ציון חציוני של 0, המצביע על שביעות רצון מלאה.

מתוך הכנס השנתי ה-31 של ה-Society for Maternal-Fetal Medicine (SMFM) אשר נערך בסן-פרנסיסקו, קליפורניה, בחודש פברואר 2011.

לידיעה במדסקייפ