מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון אוקטובר של ירחון Journal of Clinical Sleep Medicine עולה כי מבוגרים הסובלים מפיברומיאלגיה (Fibromyalgia, FM) מראים היארעות גבוהה יותר של תסמונת הרגליים חסרות המנוחה (Restless leg syndrome, RLS). לדברי החוקרים, על הקלינאים לשאול את מטופליהם חולי הפיברומיאלגיה ביחס לתסמיני RLS, הרי שהטיפול בהם עשוי להביא לשיפור איכות השינה שלהם ולפיכך לשיפור איכות חייהם.

החוקרים מסבירים כי חמישה מיליון מבוגרים בארצות הברית, מהם 90% נשים, מאובחנים כסובלים מפיברומיאלגיה, הפרעה כרונית המאופיינת בכאבים מפושטים. לדבריהם, הפרעות שינה, לרבות תנועות של הרגליים בשעות הלילה, קשורות במחלה זו.

תסמונת הרגליים חסרות המנוח הינו מצב המאופיין בדחף של הפרט להניע את רגליו, נלווה פעמים רבות לתחושת אי נוחות עמוקה ברגליים, ועלול להשפיע על השינה. עם זאת, מחקרים אשר הדגימו קשר בין שני מצבים אלו עד כה היו בעלי איכות ירודה בלבד.

לפיכך, ביקשו החוקרים בעבודתם זו לבחון את ההימצאות של RLS בקרב חולים עם פיברומיאלגיה באמצעות כלי סקר מתוקף ל-RLS, להעריך את חוזק הקשר האפשרי בין RLS ובין FM, ולבדוק שמא RLS אכן פוגעת בשינה מעבר לפגיעה בשינה הנצפית בחולים עם FM.

במחקר נכללו 172 חולים עם פיברומיאלגיה אשר עונים לקריטריונים האבחנתיים של ה-American College of Rheumatology למצב זה, ומהם 93% נשים, בגיל ממצא של 50 שנים. בנוסף, 63 נבדקים ללא עייפות או כאבים, ומהם 56% נשים ובגיל ממוצע של 41 שנים, שימשו כקבוצת הביקורת. הנבדקים בשתי הקבוצות נתבקשו לדווח על תסמיני RLS באמצעות ראיון טלפוני אבחנתי מתוקף.

החוקרים מצאו כי חולי פיברומיאלגיה הראו היארעות גבוהה יותר וסיכוי רב יותר ל-RLS בהשוואה לאלו בקבוצת הביקורת. הם מפרטים כי ההימצאות של RLS הייתה גבוהה משמעותית (33%) בקרב חולי ה-FM (95% CI = 25.9-40.1) לעומת אלו בקבוצת הביקורת (3.1%; 95% CI = 0.0-7.4; p<0.001), לאחר תקנון לגיל ומין. בנוסף, הסבירות ל-RLS בקרב חולי ה-FM לאחר תקנון זה הייתה גבוהה פי 11.7 בהשוואה לנבדקים בקבוצת הביקורת (95% CI = 2.6-53.0; p<0.01). סבירות זו הייתה גבוהה פי 11.2 (95% CI = 2.3-54.6; p< 0.01) גם לאחר תקנון לגורמים כמוצא אתני, מצב משפחתי ותעסוקתי, רמת חינוך ורמת השכלה.

החוקרים מוסיפים כי חולי הפיברומיאלגיה הראו ציונים גבוהים משמעותית בהשוואה לאלו בקבוצת הביקורת ביחס לכל מדדי השינה, ובהם ב-Pittsburgh Sleep Quality Index (10.6 לעומת 4.5 נקודות), ה-Insomnia Severity Index (18.9 לעומת 12.1) וה-Epworth Sleepiness Scale (9.4 לעומת 5.7; p<0.01 עבור כל אלו). עם זאת, הם מציינים כי מדדים סובייקטיביים לכאבים בגפיים היו ללא הבדל ניכר בין הקבוצות.

לטענת החוקרים, ממצאיהם אלו מוסיפים שאלה נוספת לאלו אותן מבקש הקלינאי לדעת במטופלים עם פיברומיאלגיה. הם מציעים כי על הקלינאים לשאול חולים אלו באופן שגרתי ביחס לתסמיני RLS, מאחר והטיפול בהם עשוי לשפר את איכות השינה שלהם ואת איכות חייהם.

באשר למגבלות המחקר הנוכחי, מזכירים החוקרים כי האבחנה של RLS התבססה על דיווח עצמי של החולים ללא ראיונות פנים-אל-פנים עמם, וכי לא התייחסו במחקר זה לתרופות אותן נוטלים הנבדקים ואשר עשויות לגרום ל-RLS. בנוסף, הם מציינים כי הפרעות שינה נוספות ותחלואה נלווית לא זכו להתייחסות, וכן את העובדה כי קבוצת הביקורת כללה נבדקים אשר אינם סובלים מעייפות, הבדל שעלול היה לגרום להטיה מאחר ושנתם בריאה יותר. לבסוף, בשל מבנה המחקר הנוכחי כמחקר חתך, קוראים החוקרים להמשך המחקר בתחום על מנת לבחון סיבתיות.

החוקרים מציעים כי יש צורך במחקרים נוספים שמטרתם לבדוק שמא שיפור בתסמיני הפיברומיאלגיה מביא לירידה בתסמיני ה-RLS, וזאת על מנת לקבוע אם פיברומיאלגיה הינה למעשה תוצר משני ל-RLS.

J Clin Sleep Med. 2010;6:423-427

לידיעה במדסקייפ