בריאות הציבור-קידום בריאות

הן אמהות והן אבות מצויים בסיכון מוגבר לפתח דיכאון בשנה הראשונה שלאחר לידת ילדיהם (מתוך Archives of Pediatrics and Adolescent Medicine)

מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון ספטמבר של ירחון Archives of Pediatrics and Adolescent Medicine עולה כי על אף שהן אמהות והן אבות מצויים בסיכון לחוות היארעות של דיכאון עד ליום ההולדת ה-12 של ילדיהם, הסיכון הגבוה ביותר הינו במהלך השנה הראשונה שלאחר הלידה.

החוקרים מסבירים כי המסר העיקרי העולה ממחקרם זה עבור הקלינאים הינו כי שני ההורים מצויים בסיכון להתפתחות דיכאון זמן קצר לאחר לידת התינוק. הם מוסיפים כי ה-National Institute for Clinical Excellence הבריטי המליץ על ביצוע בדיקות סקר שגרתיות לדיכאון באמהות לאורך התקופה שלפני הלידה ולאחריה. עם זאת, יש להרחיב עניין זה לדבריהם ולכלול גם את האבות כך שתהיה התייחסות למשפחה בכללותה. כמו כן, מציעים החוקרים כי יש להקדיש תשומת לב מיוחדת להורים צעירים אשר להם היסטוריה של דיכאון בעברם ואלו המצויים בקשיים סוציואקונומיים.

על אף שמחקרים קודמים הראו כי דיכאון בהורים קשור בתוצאות שליליות עבור ילדיהם בכל הנוגע להתנהגות, התפתחות וקוגניציה, הרי שרובם התמקדו בדיכאון אימהי, מציינים החוקרים. לעומת זאת, ההשפעה של תינוק חדש על האב זכתה לפחות תשומת לב מחקרית.

לפיכך, ביקשו החוקרים במחקרם זה לבחון את מידת הבעיה ולזהות אילו מבין האבות מצויים בסיכון מוגבר במיוחד להתפתחות דיכאון. יתרה מכך, הם סבורים כי בחינה של השפעת התינוק הן על האמהות והן על האבות בו זמנית מספקת תמונה מלאה יותר של השפעת הלידה על המשפחה כיחידה. החוקרים מספרים כי קבוצתם התעניינה תמיד בבעיות של בריאות הנפש ברפואה הקהילתית, וכי מחקרם זה נובע משמונה שנות מחקר של אחת החוקרות.

עבור המחקר הנוכחי, העריכו החוקרים נתונים מהשנים 1993 עד 2007 ממאגר ה-Health Improvement Network, הכולל מידע אודות קרוב לחמישה מיליון חולים המטופלים במסגרת הרפואה הקהילתית בבריטניה, ויצרו עוקבה של 86,957 יחידות של אם, אב וילד. גיליונות המטופלים ונתונים ממוחשבים נוספים שימשו להערכת דיכאון חד-קוטבי, שימוש בתכשירים נוגדי דיכאון, ומידע סוציודמוגרפי, לרבות מעקב עד לגיל 12 של הילד.

החוקרים מצאו כי 19,286 מבין האמהות ו-8,012 מבין האבות שנבדקו סבלו מאירוע של דיכאון במהלך התקופה שבין לידת ילדיהם ועד להגיעו לגיל 12 שנים. מבין אמהות אלו, 77% חוו אירוע יחיד של דיכאון, 18% סבלו משני אירועים ו-5% סבלו משלושה אירועי דיכאון ומעלה. מבין האבות שסבלו מדיכאון, ב-83% מדובר היה באירוע יחיד, ב-14% בשני אירועים וב-3% היו שלושה אירועים של דיכאון לכל הפחות.

החוקרים מוסיפים כי ההיארעות הכוללת של דיכאון במהלך אותה תקופה עבור האמהות הייתה 7.53 לכל מאה שנות אדם לעומת 2.69 למאה שנות אדם עבור האבות. עם זאת, שיעורי הדיכאון היו הגבוהים ביותר עבור שני ההורים במהלך השנה הראשונה שלאחר הלידה, ועמדו על 13.93 ו-3.56 למאה שנות אדם, בהתאמה. לדבריהם, הממצא הבולט ממחקרם זה היה מידת נרחבות הדיכאון בקרב האבות בהשוואה לאמהות והאופן בו השנה הראשונה לאחר הלידה הייתה תקופה של סיכון מיוחד עבור שני ההורים.

החוקרים מציינים כי לצד גורמים כגון חסך שינה בהורים ושינויים בתחומי האחריות, שיעורי הדיכאון הגבוהים במהלך השנה הראשונה שלאחר הלידה עשויים לנבוע באופן חלקי כתוצאה מחזרה לשימוש בנוגדי דיכאון לאחר תקופה בה הופסק באופן זמני השימוש בהם במהלך ההיריון וההנקה.

לבסוף, מצאו החוקרים כי הן האמהות והן האבות אשר היו בגילאי 15 עד 24 שנים בעת לידת ילדיהם מצויים היו בסיכון גבוה משמעותית לסבול מדיכאון בהשוואה להורים בגיל העולה על 25 שנים, וכי כך היה גם עבור הורים עם היסטוריה של דיכאון בעברם ואלו שהיו ב-20% העליונים של מצוקה (כלכלית).

החוקרים טוענים כי יש בקשר זה עניין מיוחד, וכי ממצא זה מיידע את הרופאים בקהילה כי ישנו צורך לשקול ניטור קרוב יותר אחר קבוצות סיכון אלו החל משלבי ההיריון המוקדמים ואילך.

בנוסף, מציעים החוקרים כי מחקרים עתידיים צריכים לבחון גורמים אחרים אשר יתכן וקשורים בדיכאון באבות, כגון איכות מערכת היחסים הזוגית ואירועים המלווים בדחק, וכן את ההשפעות של דיכאון זה על בריאות הילד והתפתחותו.

מומחה בתחום אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים מציין כי המדובר במחקר מעניין המתייחס לסוגיה חשובה אשר אינה זוכה לדי מחקר, ולמעשה הייתה המוקד לויכוחים במהלך העשור האחרון, והוא דיכאון באמהות במהלך השנה הראשונה שלאחר הלידה, והשפעותיו השליליות על המשפחה. המחקר הנוכחי תומך מאוד בטענה לפיה דיכאון הינו דבר המתרחש לאחר הלידה, לא רק באמהות כי אם גם באבות, יותר מאשר בכל נקודת זמן אחרת במהלך ההורות.

המומחה עומד מאחורי מטה-אנליזה אשר פורסמה לאחרונה והתמקדה באופן מיוחד בדיכאון לפני ולאחר לידה באבות. לדבריו, בשל סטיגמה רווחת, גברים פעמים רבות אינם מודים כי סובלים מדיכאון ואינם פונים לעזרה בעטיו. בנוסף, הוא סבור כי הגברים פחות נוטים לזהות דיכאון ככזה כאשר חווים אותו, כך שהגברת המודעות לנושא עשויה לטענתו לסייע בכך.

על אף שלמומחה אין הסתייגויות מהמחקר הנוכחי, הוא מציין כי היה מעוניין לראות יותר בנוגע למה שמתרחש בתוך התא המשפחתי בכללותו, ולא רק התמקדות בכל אחד מן ההורים בנפרד. לדבריו, הדבר חשוב על מנת שתוכל להיות התקדמות בתחום.

עבור הקלינאים, מסכם המומחה, המסר העיקרי העולה מהמחקר הנוכחי הינו כי כאשר פוגשים מטופלים המצפים לילד, יש להכיר כבר במהלך ההיריון בכך שהמדובר בסיטואציה בה קיים סיכון מוגבר משמעותית להתפתחות דיכאון בהשוואה לכל נקודת זמן אחרת. לטענתו, עליהם לנקוט בכל הצעדים הדרושים על מנת לסקור דיכאון הן באמהות והן באבות מאחר ובאופן ברור סיכון זה קיים בשניהם.

ראוי להזכיר כי דיווחנו לאחרונה על מחקר ישראלי חדש שפורסם בירחון Biological Psychiatry ולפיו רמות הנונה-פפטיד Oxytocin, שנקשר בעבר עם תהליך ההתקרבות בין הורה לצאצא במספר מחקרים בבעלי חיים, הולכות ועולות עם הזמן גם בקרב בני אדם שהינם הורים טריים, וזאת ללא הבדל משמעותי בין המינים.

Arch Pediatr Adolesc Med 2010


לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה