מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר פרוספקטיבי חדש אשר פורסם בגיליון אוגוסט של ירחון Circulation עולה כי קרוב ל-15% מהחולים אשר מתחילים טיפול כפול בתכשירים נוגדי טסיות לאחר צנתור כלילי (Percutaneous coronary intervention, PCI) צפויים להפסיק את השימוש באחת התרופות או בשתיהן תוך שנה אחת. לדברי החוקרים, רק במיעוט ממקרים אלו הדבר נעשה בשל אירועים של דימום רציני או פעולות פולשניות מאג’וריות.

החוקרים מסבירים כי טיפול כפול בתכשירים נוגדי טסיות למשך 12 חודשים לפחות הינו חיוני לאחר השתלת תומכן כלילי משחרר תרופה, וזאת על מנת לצמצם את הסיכון להתפתחות קריש דם בתומכן. עם זאת, ידוע לדבריהם כי חלק ניכר מהחולים צפויים להפסיק את השימוש באחת התרופות או בשתיהן מוקדם מהרצוי. הם מציינים כי הסיבות להחלטה זו אינן ברורות לחלוטין.

מסיבה זו, ביקשו החוקרים לערוך מחקר תצפיתי ופרוספקטיבי זה במטרה לזהות את הגורמים המעורבים בהפסקת הטיפול האמור. החולים שנכללו במחקר גויסו במהלך החודשים ינואר עד אפריל 2008 מבין 29 מרכזים רפואיים בספרד. נכללו חולים אשר בהם הושתל תומכן כלילי אחד או יותר בפרק זמן זה. אחר החולים אשר הסכימו להשתתף במחקר בוצע מעקב טלפוני בתום שלושה, שישה, תשעה ו-12 חודשים במטרה לקבוע את הטיפול התרופתי אותו נוטלים, שמא הופסק השימוש באחת התרופות, ובמידה וכך היה- מה היו הסיבות לכך. היעד העיקרי של המחקר נקבע כפעם הראשונה של הפסקה זמנית או קבועה של הטיפול התרופתי נוגד הטסיות.

מבין 1,985 חולים המתאימים לקריטריוני ההכללה של המחקר, 1,622 היו זמינים והסכימו למעקב. מעקב מלא (בן 12 חודשים) היה זמין עבור מרביתם (94.7%). בסך הכל, מדווחים החוקרים כי 234 חולים (14.4%) הפסיקו את השימוש באחת התרופות נוגדות הטסיות או בשתיהן, וכי על פי רוב מדובר היה ב-Clopidogrel (כך ב-182 חולים; 11.8%).

החוקרים מציינים כי ב-213 מקרים ניתן היה להעריך את נסיבות ההפרעה לנטילת הטיפול התרופתי. הסיבה השכיחה ביותר לכך הייתה אירוע של דמם או פעולה ניתוחית (כך ב-109 מקרים), ואולם רק מעט יותר ממחצית מקרים אלו (56, 51.4%) חוו דימום רציני או עברו פעולה פולשנית מאג’ורית. גורמים אשר נמצאו כקשורים בהפסקת הטיפול התרופתי כללו דימום רציני בעבר, אי ספיקת כליות ומחלת עורקים פריפריים. מספר קטן של חולים (39) הפסיקו את הטיפול על דעת עצמם. החוקרים מוסיפים כי גורמים המנבאים הפסקה של הטיפול על דעת המטופל היו היות המטופל מהגר ושימוש בתרופות פסיכואקטיביות.

החוקרים מסכמים כי מרבית המקרים של הפסקת הטיפול התרופתי הכפול בנוגדי טסיות לאחר PCI נבעו מהחלטת המטופל או הרופא אולם לא היו קשורים בדימום רציני או בפעולה ניתוחית. לדבריהם, הן גורמים ברמת בית החולים והן כאלו פרטניים הינם חשובים בקביעת הסבירות להפסקת הטיפול התרופתי.

Circulation 2010

לידיעה ב-NeLM