מאת ד”ר נגה ליפשיץ

בחודש אוגוסט 2010 פורסמה ב- Cochrane Database of Systematic Reviews סקירת ספרות מערכתית, שבדקה את היעילות של תרופות ממשפחת ה- Selective Serotonin Reuptake Inhibitors (SSRIs) במטופלים עם הפרעה מהספקטרום האוטיסטי (Autism Spectrum Disorders, ASD). לדברי החוקרים, הראיות הקיימות אינן תומכות במתן SSRIs לטיפול ב-ASD בילדים או מבוגרים.

החוקרים כותבים כי ASD מתאפיין בליקוי בכישורים החברתיים והתקשורתיים, התנהגות סטריאוטיפית והגבלה בתחומי העניין והפעילויות. הפרעות מהספקטרום כוללות אוטיזם, pervasive developmental disordernot otherwise specified (PDD-NOS) ותסמונת אספרגר.

לדבריהם, השכיחות של אוטיזם עומדת על 1-40 מקרים ל-10,000, והשכיחות של ASD נעה בין 3 ל-82 מקרים ל-10,000, כאשר בנים סובלים מסיכון גבוה פי 4 לעומת בנות. החוקרים מציינים כי תרופות נגד דיכאון ובייחוד SSRIs הן התרופות הפסיכותרופיות שניתנות בשכיחות הרבה יותר למטופלים עם ASD, אם כי בילדים חלה ירידה במתן תרופות ממשפחה זו, לאור חשש מסיכון מוגבר להתנהגות אובדנית. הם מסבירים כי במטופלים עם ASD יש להבחין בין טיפול בהפרעה קיימת נוספת או טיפול במאפייני הליבה של ASD, שכן מינון התרופה ומשך הטיפול עשויים להיות שונים, והראיות על יעילות הטיפול הן שונות.

בעבודה הנוכחית ערכו החוקרים חיפוש במאגרי הנתונים CENTRAL, MEDLINE, EMBASE, CINAHL ו-PsycINFO לאיתור מחקרים אקראיים מבוקרים, אשר כללו משתתפים עם ASD והשוו בין מתן פומי של SSRI ופלסבו. הם איתרו 7 מחקרים מתאימים, שבדקו את היעילות של התרופות Fluoxetine, Fluvoxamine, Fenfluramine ו- Citalopram וכללו 271 משתתפים. המחקרים נערכו בארה”ב, צרפת ויפן, 5 מהם כללו ילדים בלבד ו-2 כללו מבוגרים בלבד.

החוקרים מדווחים כי המחקרים נמשכו עד 12 שבועות ומרביתם היו בהיקף מצומצם. מחקר אחד הינו מחקר רב-מרכזי שכלל למעלה מ-100 משתתפים, ושאר המחקרים היו קטנים יותר. כמו כן, המחקרים לא כללו הערכה של הפרעות שינה, פגיעה עצמית, הפרעות קשה וריכוז, תפקוד מערכת העיכול ואיכות החיים. החוקרים מציינים כי מסיבות שונות, כולל היקף המחקרים, לא ניתן היה לבצע מטה-אנליזה.

לדברי החוקרים, ב-5 המחקרים שכללו ילדים לא נמצאה ל-SSRIs שנבדקו יעילות ע”פ פלסבו בשיפור מאפייני הליבה של ASD. במחקר הגדול ביותר שבדק את היעילות של Citalopram, דווחו בקבוצת הטיפול יותר תופעות לוואי בהשוואה לקבוצת הפלסבו, כולל מקרה אחד של פרכוסים ממושכים. הם מוסיפים כי לאחר מעקב והתאמת המינון מרבית תופעות הלוואי חלפו.

החוקרים מסבירים כי ילדים הסובלים מ-ASD ומטופלים ב-SSRIs עלולים לסבול מתופעות לוואי שונות, לעומת מבוגרים עם ASD או ילדים ללא ASD. בנוסף הם מציינים כי על אף הממצאים, ייתכן ו-SSRIs עשויים להיות יעילים במטופלים עם ASD. לדבריהם, קיימות תרופות רבות ממשפחה זו ולא כולן נחקרו כראוי בתחום זה.

לפיכך מסכמים כי דרושים מחקרים אקראיים מבוקרים בעלי עוצמה מספקת, לבדיקת היעילות של תרופות נוספות ממשפחת ה-SSRIs בילדים עם ASD.

במחקרים שכללו משתתפים מבוגרים נצפה שיפור ברושם הכולל הקליני (Clinical global impression) במשתתפים שטופלו ב-Fluvoxamine ו-Fluoxetine, שיפור בהתנהגות אובססיבית-קומפולסיבית במשתתפים שטופלו ב-Fluvoxamine, שיפור בחרדה במשתתפים שטופלו ב-Fluoxetine, ושיפור באלימות במשתתפים שטופלו ב-Fluvoxamine. עם זאת, החוקרים מדגישים כי 2 המחקרים שנמצאו היו בעלי מדגם קטן ואיכות המחקרים אינה חד-משמעית.

החוקרים מציינים כי מחקרים אלו כללו משתתפים בטווח גילאים רחב, ואובחנו עם ASD ע”פ שיטות קלסיפיקציה שונות ותהליכי הערכה שונים. כמו כן, במחקרים נמצאה שונות בערכי ה-IQ של המשתתפים  ובחומרת ההפרעות.

מומחית מהתחום הסבירה כי ASD כולל מגוון רחב של הפרעות עם אטיולוגיה שונה, תסמינים שונים וחומרה משתנה. לדבריה, מטופלים מסוימים עם ASD עשויים להגיב לטיפול ב-SSRIs, והיות ומדובר באוכלוסיה הטרוגנית יש לקבל את ההחלטות הטיפוליות על בסיס פרטני.

Cochrane Database Syst Rev. 2010 Aug 4;8:CD004677

לידיעה במדסקייפ