כדורגל הוא הספורט הפופולארי ביותר בעולם. בשנים האחרונות חלה עלייה ניכרת במספר המשתתפים בו בעיקר בגילאי הנוער. ממוצע הפציעות עומד על כ 30 פציעות ב 100 שחקנים בשנה או 3-6 פציעות לכל 1000 שעות משחק. רוב הפציעות בגפיים תחתונות, בעיקר בקרסוליים (כ 28%) ובברכיים (כ 19%). הפחתת היארעות הפציעות חשובה במניעת התפתחות אוסטיאוארטריטיס עתידית ובהמשך העיסוק בפעילות גופנית.

מטרת העבודה הייתה לבדוק יעילות אימון נוירומוסקולרי בהפחתת פציעות כדורגלנים וכדורגלניות.

שיטות: עבודה אקראית מבוקרת רבת קבוצות משך שנה אחת. לטובתה גוייסו קבוצות כדורגל מ 12 מועדונים בקלגרי, קנדה. העבודה כללה בנים ובנות בגילאים 13-18 שנים, שהחלו בתוכנית המחקר בתקופת אימוני טרום העונה. האקראיות בוצעה פי חלוקה למועדונים. בכל קבוצה מונה נציג שתיעד את שעות הפעילות של כל שחקן באימונים ובמשחקים. השחקנים שנפצעו במהלך משחק, נבדקו במקום ע”י פיזיותרפיסט, שנבחר במיוחד למטרה זו. שחקנים שנפצעו במהלך אימונים נשלחו תוך שבוע ממועד הפציעה לפיזיותירפיסט לבדיקה.

כפציעה הוגדרה כל פציעה בכדורגל אשר חייבה בדיקה רפואית, ו/או הפסקת פעילות במהלך משחק או אימון.

כל שחקן שסבל מפציעה אשר חייבה הפסקת פעילות מעל שבוע, הופנה לרופא משפחה או רופא ספורט.

תרגול ואימון: תוכנית האימון לקבוצת הביקורת ולקבוצת המחקר הועברה ע”י פיזיותרפיסט למאמנים ולשחקנים.  רבע שעה של חימום סטנדרטי שכלל מרכיב אירובי, מתיחות סטטיות ודינמיות ניתנו לקבוצות הביקורת. קבוצת המחקר השלימה את החימום הנ”ל ב 5 דקות וב 10 הדקות הנותרות הוסיפה תרגול נוירומוסקולרי כולל כוח, זריזות ושיווי משקל. אימונים אלו כללו חיזוק אקסצנטרי של שרירי המסטרינגס וקוואדריספס, חיזוק שרירי בטן, קפיצה על רגל אחת עם דגש על יציבה נכונה, התמסרות בכדור על משטח לא יציב ועמידה על “פטרייה” לשיפור שיווי משקל.

תוצאות: קבוצת המחקר כללה 32 קבוצות 380 שחקנים. קבוצת הביקורת הורכבה מ 28 קבוצות – 364 שחקנים. בקבוצת הביקורת היה רוב בולט לבנות (69%) בעוד שבקבוצת המחקר הבנות היוו 42% בלבד מכלל הקבוצה. מבחינת שאר הנתונים שנבדקו לא היה הבדל משמעותי בין הקבוצות. 

בקבוצת המחקר אירעו 50 פציעות שהן 2.08 פציעות ל 1000 שעות משחק או 13.16 פציעות ל 100 שחקנים. בקבוצת הביקורת נמצאו 79 פציעות, שהן 3.35 פציעות ל 1000 שעות משחק או 21.7 פציעות בקרב 100 שחקנים במהלך 20 שבועות העונה הפעילה.

רוב הפציעות היו חריפות (אקוטיות). 84% בקבוצת המחקר ו 91% בביקורת.  לעומת קבוצת הביקורת הורד אחוז הפציעות בכלל ב 38% ואחוז הפציעות החריפות ב 43%. בקרב שתי הקבוצות נמצא כי סיכוני פציעה חוזרת גבוהים יותר במי שסבל פציעה במהלך השנה החולפת. לא נמצא הבדל בין בנים ובנות בסך הפציעות.

דיון: תוכנית האימון והחימום הנוירומסקולרי נמצאה יעילה בהורדת היארעות הפציעות. ממצא זה נמצא גם במחקרים נוספים.יוצאי דופן הן 3 עבודות בהן לא נמצא ערך בתוכנית מסוג זה בהורדת היארעות הפציעות. בחלקן מספר הפציעות הכולל היה נמוך מדי מכדי להיות בעל משמעות סטטיסטית, ובאחרות מוטל ספק האם אכן התרגול בוצע בצורה הולמת.

מסקנות: תוכנית חימום נוירומוסקולרית יעילה בהורדת היארעות פציעות בשחקני כדורגל בגיל נוער. מומלץ לכל קבוצות הכדורגל בגיל נוער לאמץ תוכנית זו. מחקר עתידי מתוכנן הוא תפירת אימון ייחודי לכל שחקן כדורגל בהתאם לנתוניו האישיים במטרה להפחית סיכוני פציעה.

Emery CA. Meeuwise WH. The effectiveness of a neuromuscular prevention strategy to reduce injuries in youth soccer. A cluster-randomised controlled trial. Br J Sports Med 2010;44:555-562

הערות העורך: העיסוק בספורט גם בגילאי נוער וילדים הופך למקצועני יותר בכל העולם. מספר בני בנוער העוסקים בספורט עולה, רמת המתקנים גבוהה יותר (טוב, בעולם בכל אופן…) המאמנים רובם בעלי הכשרה פורמלית וגם המחקר הרפואי בנושא מתקדם. עם זאת בארצנו הטיפול בפצועים הן מבחינת מניעה והן מבחינת שיקום לוקה בחסר. יש המטילים עדיין ספק בחשיבותו של החימום. מבין המבצעים חימום, יש רבים העושים זאת ברשלנות בולטת והטיפול במי שכבר נפצע, אינו נחלת מי שמתמחה בנושא במקרים רבים מדי.

המאמר הנסקר לוקה אומנם מתודית, מספר המשתנים המתערבים גדול והיכולת לפקח על ביצוע התרגול מוגבלת, אך יתרונותיו רבים ומסקנתו למיטב הבנתי אינה ניתנת לערעור. החימום והתרגול הנוירומסקולרי אכן מפחיתים היארעות פציעות.

כאן אני קורא לפיזיותרפיסטים המטפלים בפציעות אלו: הנחו את הנוער והילדים לבצע תרגול וחימום נוירומוסקולרי באופן סדיר. הדגימו תרגילים לביצוע והסבירו את החשיבות הגדולה בביצועם גם אם בקבוצתם תשומת הלב הניתנת לכך נמוכה.