מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון יוני של ירחון Archives of Pediatric and Adolescent Medicine עולה כי הכשרה קצרה לשיטות ראיון מוטיבציוני (motivational interviewing) משפרת את יכולת הייעוץ של מתמחים ברפואת ילדים בנוגע להרגלי בריאות.

החוקרים מסבירים כי הדרישות מרופאי הילדים מכירות כיום בתפקידו של הרופא כתומך בהרגלי בריאות נכונים. שיטת הראיון המוטיבציוני עולה כגישה העשויה לסייע לרופאים בקהילה להביא לשינוי בהרגלי הבריאות של מטופליהם.

ראיון מוטיבציוני הינו ייעוץ ישיר וממוקד במטופל, אשר מקדם שינויים הדרגתיים בהתנהגות על ידי התייחסות לאמביוולנטיות שחש המטופל כלפי שינוי. באמצעות הקשבה רפלקטיבית, עשוי הקלינאי לסייע למטופל לזהות ולפתור סוגיות של דיסוננס קוגניטיבי ולבטא את רצונו בשינוי. התנהגות יעד שכזו עשויה לכלול היענות לטיפול תרופתי, הרגלים תזונתיים בריאים יותר וגמילה מעישון.

במחקר המבוקר שבוצע תוך הקצאה אקראית של המשתתפים, נכללו 18 מתמחים ברפואת ילדים באוניברסיטת וושינגטון, סיאטל. מחצית מהמתמחים עברו הכשרה בת תשע שעות בטכניקות הראיון ההנעתי, המכונה Collaborative Management in Pediatrics. בנוסף, קיבלו משוב בכתב אודות כישורי התקשורת שלהם כפי שהוערכו על פי ה-3-month Objective Standardized Clinical Evaluation.

היעד העיקרי של המחקר היה אחוז ההתנהגויות העומדות בקנה אחד עם עקרונות הראיון ההנעתי, כפי שנקבע על פי תפקוד המתמחים בראיונות עם מטופלים מדומים, בתרחיש בו מגלמים הורים לילד אסטמתי. המתמחים הוערכו ביחס לשלוש תחנות, בהתבסס על מוכנות ההורים לבצע שינוי (אינם מוכנים לבצע את השינוי; אינם בטוחים; מוכנים).

ההערכות בוצעו בתום שלושה ושבעה חודשי מעקב לאחר השלמת תוכנית הלימוד של טכניקות הראיון ההנעתי. בשלושה חודשים, הראו המתמחים ברפואת ילדים אשר הוכשרו בביצוע ראיון הנעתי ציון גבוה יותר ביחס למוכנות ההורים לשינוי (גבוה ב-18%; 95% CI = 0.05-0.30; p=0.009). לא נצפו שינויים בנקודת זמן זו ביחס לשתי התחנות האחרות.

בתום שבעה חודשי מעקב, אלו שעברו הכשרה בביצוע ראיון הנעתי הראו ציונים גבוהים יותר בכל התחנות (הורים שאינם מוכנים לשינוי: ציון גבוה ב-18%; 95% CI = 0.04-0.32; p=0.02; הורים שאינם בטוחים: גבוה ב-20%; 95% CI = 0.10-0.30; p=0.001; והורים שמוכנים לביצוע השינוי: ציון גבוה ב-16%; 95% CI = 0.05-0.28; p=0.01) לאחר הכשרה וקבלת משוב בכתב.

החוקרים מסבירים כי מחקרם זה מספק ראיות התומכות בהשפעה של הכשרה בראיון הנעתי קצר על סגנון התקשורת של מתמחים ברפואת ילדים בתרחישים של מטופלים מדומים. לדבריהם, מצאו עלייה בשימוש של המתמחים בהרגלים המתאימים לעקרונות הראיון ההנעתי (כמו למשל שימוש בשאלות פתוחות, שיקוף, אישור והצהרות תומכות) בעקבות הכשרה בטכניקות ביצוע ראיון הנעתי, בהשוואה למתמחים שהוקצו אקראית שלא לעבור הכשרה זו.

באשר למגבלות המחקר הנוכחי, מזכירים החוקרים את גודל המדגם הקטן, את היותו מחקר חד-מרכזי וכן שיעור סירוב להשתתפות של 38% בקרב המתמחים אליהם פנו. בנוסף, הם מציינים כי התוצאות לא הוערכו מיד בתום ההכשרה כי אם כעבור שלושה ושבעה חודשים, וכי לא הוערכו תוצאות ביחס למטופלים. לבסוף, פרק הזמן המוקדש להכשרה העומד על תשע שעות עשוי להגביל לדבריהם את יכולת ההכללה ממסקנות המחקר לגבי כלל אוכלוסיות הרופאים.

החוקרים מסכמים כי יש צורך בעריכת מחקר רב-מרכזי גדול הבוחן מגוון רחב יותר של כישורים תקשורתיים על מנת לאשר את ממצאיהם אלו. לדבריהם, מחקרים עתידיים בתחום צריכים להתייחס למשך ואופי ההכשרה המיטביים, השילוב של שיטות הראיון ההנעתי בתוכנית ההתמחות, ההשפעה על כישורי התקשורת בטווח הארוך, ואת השפעת אימוץ שיטות אלו על תוצאות המטופלים.

Arch Pediatr Adolesc Med. 2010;164:561-566

לידיעה במדסקייפ