ילודים שנולדו במשקל לידה נמוך במיוחד (ELBW) של מתחת ל-1000 גרם הסובלים מ-   necrotizing enterocolitis (או NEC) או מנקב יחיד במעי (IP) מטופלים באמצעות ניתוח בטן או הכנסת נקז דרך הפריטונאום. המידע הקיים בנוגע להשוואת שני הטיפולים הללו עולה ממחקרים רטרוספקטיבים קטנים, שנערכו במרכז רפואי אחד, ולא נערך בהם מעקב אחר התוצאות לאחר השחרור.
מטרת החוקרים היתה לערוך מחקר פרוספקטיבי תצפיתי ורב-מרכזי על מנת לפתח היפותזה בנוגע להשפעה היחסית של שני הטיפולים על התוצאות המותאמות לסיכון בגיל 18-22 חודשים בילודי ELBW, ולאסוף מידע שישמש בתכנון ובביצוע מחקר נוסף.
המחקר נערך בקבוצה קוהורטית ב-16 מרכזים רפואיים. מנתח הילדים תיעד את האבחון לפני הניתוח ואת האבחון במהלך הניתוח וזיהה ילודים שמצבם הרפואי לא אפשר ביצוע ניתוח בטן. מדדים שהוגדרו מראש בנוגע לתוצאה לטווח קצר ולטווח ארוך כללו פטירה לפני השחרור או מתן הזנה פרנטרלית ממושכת (מעל 85 ימים), ופטירה או הימצאות פגם נוירו-התפתחותי בבדיקה סטנדרטית בגיל מותאם של 18-22 שבועות.
IP או NEC חמור נמצאו ב-156 (5.2%) מתוך 2987 ילודי ה-ELBW; 80 מהם טופלו תחילה באמצעות הכנסת נקז ו-76 באמצעות ניתוח בטן. בגיל 18-22 חודשים, נפטרו 78 (50%) מהילודים; 112 (72%) מהם נפטרו או סבלו מליקוי. התוצאה היתה חמורה ביותר בתת-הקבוצה שסבלה מ-NEC. ניתוח בטן לא נערך כלל ב-76% (28 מתוך 36) מהילודים שנותרו בחיים שטופלו באמצעות הכנסת נקז.
החוקרים מסיקים כי הכנסת נקז הינו שיטת טיפול שכיחה, אך תוצאותיה ירודות. הם מציינים כי הממצאים, במיוחד ערכי ה-OR המותאמים לסיכון, מעידים על יתרון של ניתוח הבטן מבחינת שיעורי הפטירה והופעת הליקויים. ממצא זה מעיד, לטענתם, על הצורך בעריכת מחקר קליני גדול ורב-מרכזי שיבחן את השפעת הניתוח כטיפול ראשון על התוצאה כעבור 18 חודשים.

PEDIATRICS Vol. 117 No. 4 April 2006, pp. e680-e687

הערות עורך:

השאלה של טיפול בפרפורציה בילודים במשקל לידה נמוך במיוחד הינה שאלה חשובה מאד. בעבר בשל חוסר יכולת לטפל ניתוחית בפגים הללו, הפגים הקטנים טופלו בהכנסת נקז (פנרוז) ללא ביצוע לפרוטומיה. הרגשתי הינה שכעת, כאשר הטכניקות הניתוחיות השתכללו, וכן הטיפול הבתר-ניתוחי הפך לטוב יותר הינה לטפל בלפרוטומיה בכל מקרה של פרפורציה, ולהשאיר את הטיפול בנקז רק בחולים אשר בשום פנים ואופן לא ניתן לבצע לפרוטומיה.