האפידימיולוגיה של זיהום בהליקובקטר פילורי, חרף המחקרים הרבים בנושא, טרם התבהרה לגמרי.

נסכם כאן  את אשר ידוע. הנתון הראשון מלמד אותנו כי הזיהום ברוב המקרים נרכש כבר בילדות.

כאשר הנדבק לא מקבל טיפול, ברוב המקרים יישאר הזיהום  באנטרום של הקיבה לתמיד.

בעולם המערבי שכיחות המחלה בסביבות 30% ועד 40%, ואילו בארצות המתפתחות השכיחות מגיעה עד ל 90%.

הסיכוי שמבוגרים יידבקו בהליקובקטר הוא נמוך.

לפי האומדן, רק שלושה מבוגרים מתוך אלף יידבקו בשנה אחת. 

כיום מקובל לחשוב כי רוב ההידבקויות מתרחשות בתוך המשפחה ובתוך מוסדות. מאידך נראה, כי יש גם מקרים בהם רק אחד מבני המשפחה נדבק. בחמשת שנות החיים הראשונות הסיכון להידבק הוא גבוה. 

לעומת זאת מבוגר שקיבל טיפול ונרפא מזיהום בהליקובקטר, הסיכון להידבקות מחודשת נמוך מאד.

מהם התנאים להידבקות בהליקובקטר פילורי?

1 הגיל: חמשת השנים הראשונות לחיים. בגיל זה הסיכון להזדהם בחיידק הליקובקטר פילורי גדול יותר.

2 הסביבה: בסביבה סוציו-איקונומית ירודה גדל הסיכון להידבקות בהליקובקטר פילורי. התמונה חוזרת גם בארצות מפותחות ושם באזורים עניים  גדל הסיכון.  

כפי שציינו הגיל עד לגיל חמש שנים הוא קריטי להידבקות. ובמבוגר הסיכון נמוך. אם כן באיזו גיל, מתמעט הסיכון? 

הנדבקים הם בדרך כלל עד לגיל עשר, מעבר לגיל זה הסיכון  הולך ופוחת. מידע חיוני נוסף הוא כי  לבני אדם מעטים חיסון טבעי ולכן גם בארצות בהם  שכיחות הזיהום גבוהה,  כ 10% לא יידבקו בהליקבקטר פילורי. 

היכן המאגר להליקובקטר ממנו נפוצים החיידקים לבני אדם? עד כה מוכר לנו רק מאגר אחד, והוא הקיבה של בן אדם. החיידק נמצא בקיא, בצואה ובמי הביוב. ממצאים אלה ספורדיים ואין אנחנו בטוחים שזה  המקור הבלעדי לתהליך ההדבקה. 

ריפוי ספונטני תואר בילדים במחקרים שהתפרסמו בדרום אמריקה, באפריקה וגם בגרמניה.  אך הריפוי הספונטני אינו ערובה להגנה מהדבקות חוזרת. 

בסיכום ניתן לומר, גם אם ידוע לנו רבות אודות התפשטות החיידק, מחזור החיים האמיתי שלו טרם הוכר.

בחודש הבא נדון בסיבוכים הנגרמים על ידי החיידק.