עצירות ואנקופרזיס – בעיות שכיחות ברפואת ילדים.
 
כמות המחקר בנידון מועטה ואינה ביחס לשכיחות המחלה. 
 
תנאי ראשון להתקדמות בשטח זה, הוא אבחנה מדויקת.
 
החוקרים במאמר לפנינו משווים שתי שיטות אבחנתיות.
 
נשתדל כאן  לצרף את שתיהן  ולהציע שיטה אחידה.
 

לדברי החוקרים, לאבחנה לעצירות דרושות שתיים מהתלונות הבאות:

1          פחות משלוש יציאות בשבוע

2          החולה מתלכלך פעמיים או יותר בשבוע

3          החולה מתרוקן באופן ספונטני מדי כמה ימים. כמות הצואה במקרה זה גדולה

            עד כדי כך שלפעמים היא סותמת את האסלה.

4          בבדיקת הבטן ניתן למשש את הצואה המצטברת במעי הגס .

            בנוסף במקרים אלה מרקם היציאות, לעיתים קרובות, קשה.

הערת העורך: ברצוני להוסיף עוד מצב והוא שהילד מתאפק ועושה מאמץ כדילמנוע את נטילת הצואה.

ברור במקרים אלה  שבעיות נפשיות והתנהגותיות  ברקע. ההורים לא תמידמודעים לתופעה.

לעיתים קרובות ההורים יספרו  שהילד מתאמץ ומאדים בפנים כדי להיפטר מהצואה אך לא מצליח. 

לשאלתי  האם יתכן שהתמונה שונה,  והילד מנסה להתאפק, התשובה היא “כן, אך לא העלינו את האפשרות הזאת על הדעת”.]

בקשר לאנקופרזיס החוקרים מכירים בשני סוגים. אנקופרזיס כחלק מתמונת העצירות כפי שתוארה למעלה. ואנקופרזיס כתופעה בודדת, כלומר ילד המתלכלך בלא שהוא סובל מעצירות. 

הכלים לאבחנה זו הן:

1          גיל החולה -מעל גיל ארבעה שנים.

2          החולה  מתלכלך פעמיים בשבוע ויותר.

3          החולה  מטיל צואה שלוש פעמים בשבוע ולפעמים יותר.   

4          כמות הצואה שהחולה מטיל קטנה ולא ניתנת למשש בבטן.   

התיאורים שהבאנו מתייחסים להפרעה תפקודית פונקציונלית. ויש המוסיפים את המילה Functional לפני כל אחת מהאבחנות שתיארנו.

כלל חשוב, כשבא לפנינו תלונה כזאת, לוודא שלא מדובר במחלה אורגנית. מחלות אורגניות הגורמות לעצירות הן מחלת Hirschsprung, ירידה בתפקוד בלוטת התריס ונזק בחוט השדרה.

הערת העורך: אתייחס כאן למקרים שהאבחנה היא אורגנית. במחלת הירשפרונג התלונות מתחילות בלידה.

אופייני שהיילוד אינו מטיל מקוניום ביממה הראשונה לחייו. 

חשוב, על כן, לציין בגיליון היילוד, מתי לראשונה הטיל צואה.

וכאן חשוב להעיר, אין לבצע  חוקן בריום בימים הראשונים לחיי היילוד, שכן  התרחבות המעי הגס משנית לעצירות, ומופיעה רק לאחר גיל ששה שבועות.  הסימנים של ירידה בתפקוד בלוטת התריס ואבחנתה מוכרים לכל רופא ילדים.

בהתיחסות לנזק לחוט השדרה בקונטקסט הנוכחי הכוונה ל  spina bifida  המלווה בדרך כלל בליקוי מוטורי של הרגליים.

מאחר והמאמר אינו מתייחס לגורמי התלונה ולא לטיפול, יורשה לי להוסיף, כי באנאמנזה של עצירות יש לכלול ברור של תולדות המשפחה. 

לעיתים קיימת תמונה משפחתית של תלונות  דומות, ויש לחשוד שקיימת סטייה משפחתית במנגנון הפיזיולוגי הקובע את מרקם הצואה.

כמות יתר של מים נספגת במעי, והצואה קשה מדי. במקרים אלה יש לתת טיפול פיזיולוגי  ההגיוני ביותר   מתן לקטולוזה, המחזיר מים ממחזור הדם בחזרה אל המעי.

גם במקרים של אנקופרזיס אנחנו נתקלים בתלונות דומות במשפחה, ולא אנקופרזיס בלבד אלא גם הרטבה. הסבר אפשרי    הבשלה מאוחרת של מערכת העצבים האוטונומית המקומי. להשערה זו אין הוכחה. בכל מקרה של אנקופריזיס,  תולדות המחלה אינן שלמות עד שנברר את מצב הייחסים במשפחה. במקרים לא מעטים, אלימות במשפחה או גירושים גורמים לתופעות שהזכרנו.    

עד כאן ההגדרות. באותה חוברת מופיע מאמר נוסף הבודק את השאלה האם ילדים שמנים נוטים לעצירות יותר מילדים בעלי משקל תקין. ידוע כי מבוגרים במשקל יתר אכן נוטים  לסבול מעצירות. המאמר לפנינו מוכיח כי גם לילדים הסובלים מ BMI מעל 30, נטייה לסבול מעצירות. מתוך 80 ילדים שסבלו ממשקל יתר, ב 30% נמצאה תלונה נוספת של עצירות או של אנקופריזיס. 

החוקרים מציעים מספר הסברים לתופעה זו, אך כולם בגדר ספקולציות. חשוב מבחינה מעשית, להשיג ירידה במשקל ואזי נצליח אולי, גם לשפר את הרגלי הטלת הצואה בילדים אלה.

המאמרים הופיעו בעיתון Journal of Pediatrics  מחודש אוגוסט 2004.

Use of Rome II criteria in childhood defecation disorders: applicability inclinical and research practice.

Voskuijl WP, Heijmans J, Heijmans HSJ, et. al.

J Pediatr 2004;145:213-7

Increased prevalence of constipation and fecal soiling in a population of obese children

Fishman L, Lenders C, Fortunato C et. al.

J Pediatr  2004;145:253-4.