Cortical abnormalities in children and adolescents with attention deficit hyperactivity disorder

Sowell ER, Thompson PM, Welcome SE, et al.

Lancet 2003;362:1699-707

תסמונת הפרעות קשב וריכוז ופעלתנות יתר, attention deficit hyperactivity disorder או בקיצור ADHD , כשמה כן היא. הלוקים בתסמונת זו אינם מסוגלים להתרכז בנושא אחד לזמן סביר, ובכל עת שהם בערנות הם בפעילות מתמדת, לעיתים קרובות תזזיתית, המסכנת את החולה וסביבתו. השפעת חולים אלה על שלמות חיי המשפחה  הרסנית. בארה”ב יחסם של חולים אלה בקרב תלמידי בית הספר הוא כ 5%. אין פלא איפא שתסמונת זו נמצאת בחזית המחקר הנוירופיסיולוגי. מחקרים אלה גילו שאפשר למצוא פגמים אנאטומיים ופונקציונלים ספציפיים במוח של חולי ADHD. אצל כולנו קיימת התקווה כי לכל הפרעה נפשית יש בסיס אנטומי או נוירוהומורלי במוח, ויתכן כי גילוי הפגם יאפשר טיפול סגולי ויעיל אשר ישלים את החסר ויתקון את המעוות.

מחברי המאמר לפנינו, סוקרים את הידוע לנו ומוסיפים הגדרות מדויקות יותר בקשר לפגמים במוח בחולי ADHD.  מחקרים קודמים הראו באמצעות שיטות הדמייה  כי נפח המוח והמוח הקטן קטנים ב 5% אצל ילדים הסובלים מתסמונת ADHD בהשוואה למוח של ילדים בריאים. לגבי האזורים הספציפיים בהם מתרחשת הפגיעה הדעות חלוקות. רוב המחקרים מראים כי עיקר הפגיעה היא בקליפת המוח הקדמי the frontal cortex.. עבודות מחקר שבדקו מתבגרים קבעו כי אמנם נפח המוח קטן בחולי ADHD אך הפגיעה אינה  ממוקדת באזור ספציפי.

שיטות שבודקות הפרעות פונקצונליות, כגון קצב חילוף החומרים במוח מצביעות על האונה הקדמית במוח, כמוקד השנויים הפתולוגיים ב ADHD. וכן שיטות הבודקות זרימת הדם במוח, ובדיקות אלקטרואנצפלוגרפיות, תומכות במסקנות שכבר הבאנו, כי עיקר הפגיעה היא בקליפת המוח הקדמי.

החוקרים במאמר לפנינו השתמשו בשיטת MRI. בתאור ממצאיהם נשתמש  במונחים האנטומיים בלועזית כדי למנוע אי-בהירות.בשלושה אזורים במוח נמצא כי הרקמה  הצטמצמה  בחולי ADHD:

1  ב      cortex  dorso-lateral prefrontal 

2  ב      lateral temporal  cortex

3 ב    inferior parietal cortex

החוקרים מסבירים כי שלושת האזורים שציינו קשורים מבחינה פונקציונלית ותפקידם לשמור על ריכוז ותשומת לב ולמנוע מגירויים העולים מאזורים פרימיטיבים יותר במוח להפריע לריכוז.  

העורך מעיר: אין אנחנו מתיימרים להפך לפיסיולוגים של המוח ולכן גם השמטנו פרטים טכניים רבים, אשר הוזכרו במאמר. די לנו להראות, שכפי שפעם למדנו על אזורי המוח השולטים על תנועות הגוף, על תחושותיו, ועל החושים, כך החוקרים בתחום זה היום מצליחים  להגדיר עבורנו אזורים שנפגעו בהפרעות התנהגותיות. אנחנו חוזרים על התקווה שהיבענו בתחילת הכתבה, כי יורחבו המחלות ההתנהגותיות והנפשיות אותן אפשר יהיה להגדיר מבחינה אנטומית, פונקציונלית וביוכימית ואז לא ירחק היום בו יימצא  המזור  ללוקים במחלות אלה ועבור משפחתם .