סוזן לימון, פיזיותרפיסטית, עורכת מדור פיזיוטרפיה

Shelley Goodgold, ScD, PT

Moira Corcoran, DPT, MSPT

Diana Gamache, MSPT

Jennifer Gillis, MSPT

Jennifer Guerin, MSPT

Jennifer Quinn Coyle, MSPT

Pediatric Physical Therapy 2002; 14(3): 122-131

שיעור כאבי גב בקרב ילדים מתקרב לזה של מבוגרים וישנה סברה שילקוטי גב תורמים לבעיות הגב ולבעיות אחרות במערכת השלד-שריר אצל ילדים. הורים, מורים ואנשי מקצועות הבריאות מתריעים על כך שילדים נושאים על גבם משקל העולה על ההמלצה של 15%-10% ממשקל גופם. רוב המחקר בתחום נשיאת ילקוטים נעשה בקרב מבוגרים ולא ניתן להכליל את כל הממצאים על ילדים.

מטרת המחקר

לתאר את השימוש בילקוטים בקרב ילדים.

שאלות המחקר:

1. מהו הילקוט הנפוץ בשימוש בקרב ילדים?

2. מהו המשקל הממוצע הנישא בילקוט?

3. מהו שיעור כאבי גב?

4. האם קיים קשר בין ההיסטוריה של כאבי גב למשקל הנישא בילקוט?

5. האם ילדים אשר נושאים מעל 15% ממשקל גופם בילקוט מסוגלים להעריך שהעומס כבד?

אוכלוסיית המחקר

345 ילדים ( 176 בנות, 169 בנים) בני 14-11 שנים אשר לומדים בכיתות ה’-ח’ . הילדים גויסו דרך תכנית חינוך לבריאות באינטרנט.

קריטריונים להכללה באוכלוסיית המחקר:

· הסכמת הורים

· יכולת ניידות עצמאית

· יכולת לשאת ילקוט על הגב בעת העמידה על מאזניים

כלי מדידה

שאלון שפותח לצורך מחקר זה וכלל שאלות לאיסוף מידע בתחומים הבאים:

נתונים דמוגרפים של הנבדק, רמה הפעילות הגופנית בשעות פנאי,  השימוש בילקוט כולל סוג הילקוט ושיטת הנשיאה,  תפיסת התלמיד את משקל הילקוט ונוחות בעת הנשיאה,  היסטוריה של כאב גב.

הגדרה אופרציונלית של כאב היא:  כאב אשר הביא להיעדרות מבית הספר, הימנעות מפעילות גופנית בשעות הפנאי, ביקור אצל רופא.

לאחר מילוי השאלון הילדים שקלו את עצמם עם הילקוט ובלי הילקוט. המשקלים נרשמו על השאלון.

תוצאות

לא נמצא הבדל בין שכבות הגיל השונות ברמת הפעילות הגופנית בשעות הפנאי.

94.2% מהילדים דיווחו שהם משתמשים בילקוט בעל שתי רצועות ללא מסגרת קשיחה לילקוט. 80% מהילדים נושאים את הילקוט בעזרת שתי הרצועות ורק 3.8% משתמשים בחגורת מותן.

97.7% מהילדים אינם נושאים את הילקוט על גבם בתוך ביה”ס ו 62.3% מאחסנים את הספרים בתוך תא אחסון. למרות שיש אפשרות לאחסן ספרים בתא אחסון 35.7% מהילדים אינם משתמשים באפשרות זו.

37.1% מהילדים הרגישו שהילקוט “כבד” ויותר ממחצית הילדים דווחו שנשיאת הילקוט לא נוחה רוב הזמן. נמצאו הבדלים בין הבנים לבנות בהרגשת החוסר נוחות. לבנות הנשיאה נתפסה כפחות נוחה.

שליש מהנבדקים דווחו על היסטוריה של כאבי גב כאשר בכיתות ה’ ו ח’ אחוז גבוה יותר של הילדים דווחו על כאב.

בכיתות הנמוכות נמצא שהעומס על הילדים הוא גדול יותר. 67% מהילדים בכיתות ה’ ו 68% מהילדים בכיתות ו’ נשאו על גבם משקל שהוא מעל 15% ממשקל גופם. בכיתות ז’ 36% נשאו משקל כזה ובכיתות ח’ 46% .

לא נמצא קשר בין עומס גבוה של משקל הילקוט לדווח על כאבי גב בעבר.

סיכום והמלצות

תוצאות המחקר תומכות בחששות של הורים ואנשי מקצוע שילדים נושאים על גבם משקל כבד. נמצא שיותר ממחצית הילדים במדגם נושאים משקל שהוא מעל 15% ממשקל גופם וילדים צעירים יותר אף נושאים משקל שהוא גדול מזה. לא נמצא קשר בין השימוש בילקוטי גב וכאבי גב מכוון ששיעור כאבי הגב לא היה גבוה יותר בקרב ילדים אשר נושאים משקל גבוה יותר ביחס למשקל גופם.

שליש מהילדים חוו כאבי גב אשר הפריעו למהלך התקין של סדר היום. בהתחשב בעובדה שבעיות גב בקרב מבוגרים מלווים בסבל, הוצאות כספיות ואובדן ימי עבודה ומנבאים בעיות גב נוספות בעתיד חשוב שפזיותרפיסטים יהיו מעורבים בתכניות קידום בריאות ביחד עם תלמידים, הורים, אחיות בתי ספר וצוותי חינוך כדי להביא למודעות שימוש נכון בילקוטים תוך הפחתת המשקל שנושאים בתוכם.

הערת העורכת:  בימים אלו בבריאות הציבור במחוז המרכז במשרד הבריאות אנו גומרים לעבד תוצאות של סקר שערכנו במדגם בתי ספר במחוז המרכז בו אמדנו את קיום גורמי סיכון לכאבי גב בתוך בתי ספר יסודיים.  התוצאות שלנו בנושא משקל הילקוטים דומות בכיתות ה’ וכיתות ו’.  בקרב הילדים הצעירים יותר המצב גרוע עוד יותר! 

מזה שנתיים אני מנסה להפעיל תוכנית קידום בריאות בבתי ספר באזור פתח תקווה ביחד עם אחיות בתי ספר מלשכת הבריאות פתח תקוה, שמנסה בין היתר להביא להפחתת המשקל שהילדים נושאים על גבם.  ההצלחה מאד מוגבלת.  כולם מסכימים שהילקוטים כבדים אבל קשה מאד להביא את מערכת החינוך ואפילו ההורים לנקות צעדים משמעותיים להפחית את המשקל.  לכולם “תירוצים” טובים למה לא לפעול.  מערכת החינוך נוקשה ואיננה מוכנה לקחת את הנושא בחשבון בעת הרכבת המערכת.  אני לא רואה סיבה לרכז את כל המקצועות ה”כבדים” ביום אחד.  בכיתות הנמוכות המחנכת מלמדת את רוב המקצועות כך שאפשר להזיז שיעורים כדי לפזר את העומס.  אין סיבה מוצדקת שמורה יבקש שלשה או ארבעה ספרים שונים לאותו שיעור כאשר הילדים נדרשים לסחוב את כל זה מהבית ובחזרה.  מדוע ילדים צריכים להביא קלסר גדול וכבד לכל מקצוע.  מדוע לא ניתן להשתמש בקלסר אחד עם חוצצים ובכל יום להביא את הדפים הנדרשים בתוך תיקיית ניילון ששוקלת פחות. 

גם ההורים לא משתפים פעולה במידה הרצויה.  בבתי ספר שיש איזה סידור להשאיר ספרים ההורים לא נותנים מפחד גניבות.  בעת קניית ציוד בית הספר הורים אינם מפעילים שיקול דעת בעת הקנייה ונותנים לילדים לבחור קלמרים כבדים, מחברות מיותרות, כמויות גדולות מידי של עפרונות, טושים ומספריים.

על מנת לתקוף את הבעיה כמו שצריך כל המערכות צריכות לשתף פעולה: הורים, מורים, אחיות בתי ספר וגם הוצאות לאור של ספרי הלימוד וספקי הילקוטים וציוד משרדי.  ספרי הלימוד יפים מאד אבל הם גדולים וכבדים בהרבה מהנדרש שלא לדבר על חוברות העבודה.  אין הצדקה לשימוש בנייר כרומו כאשר ניתן להסתפק בנייר פשוט יותר אשר מקטינה את משקל הספר ב 30% לפחות.  מדוע כל הלימוד צריך להיעשות דרך חוברות עבודה ולא בכתיבה במחברות פשוטות ששוקלות רבע ממשקל החוברת.   

שיתוף הפעולה בין כל הגורמים הקשורים לחינוך הילדים יכול להביא לשינוי הנדרש.  חשוב מאד שפיזיותרפיסטים ביחד עם אחיות בתי ספר יהיו מעורבים בתכניות קידום בריאות בתוך בתי הספר על מנת להביא לשינוי.