מחלת הסרטן מהוה איום ממשי או פוטנציאלי לכל בני האדם. באופן סטטיסטי אחד מכל שלושה אנשים יחלה בסרטן.
אחוז קטן באוכלוסייה הנו בעל סיכון אישי עקב נטייה גנטית ללקות בסרטן, אך עבור הרוב גורמי הסיכון לסרטן הנם תוצאה של אורך חיים מצטבר שאינו ניתן למדידה. הסיכון המסוים משתנה עם הגיל, מיקום גיאוגרפי ובחירות של אורח חיים, אך אין סקטור חברתי שיוצא מכלל זה (Mcgee , 1993).
מהספרות המוצגת על ידי (Mcgee ,1993 ) עולה כי עבור היחיד מחלת הסרטן מתוארת כמהווה משבר קיומי יסודי והנה בין המחלות שיראים מהן יותר מכל.
הסיבות לפחד ממחלת הסרטן כוללות את התרחשותו ללא התרעה, חוסר שליטה על פיזור המחלה, חוסר יכולת לריפוי מעבר לשלב מסוים, ההקשר עם כאב וחוסר נוחות, גישות חברתיות ומקצועיות המפגינות חוסר תיקווה, קושי באבחנה, טיפול הקוטע איברים, סיבתיות שאינה ידועה והעובדה ששיתוף פעולה בטיפול אינו בהכרח מוביל לתוצאות מוצלחות.
עקב הבעייתיות באבחון ובקביעת פיזור המחלה או חזרתה, תפיסה של העדר פתולוגיה אינה בטוחה לעולם באוכלוסייה הכללית ובאנשים שאובחנו בעבר כלוקים בסרטן ( Mcgee, 1993).
עבור יחידים הלוקים בסרטן, ביטול ביטוחים, הפליה בעבודה, בעיות עם חזרה לבית הספר ולמקום העבודה הם ביטויים של הסטיגמה החברתית המתמידה והמתמשכת הקשורה במחלת הסרטן (Mcgee, 1993 , עובדיה ,1999).
חוסר ודאות עיקוב באבחנה, פרוגנוזה בלתי צפויה ומסלולים קצרים של מחלה שתוצאתם במוות מוקדם ביחידים לכאורה בריאים, מרכיבים את חוסר הוודאות הקשור בסרטן. מחלת הסרטן אינה מחלה חד מערכתית אי לכך הדרגה שבה ממאירות מסוימת משמשת כגירוי מעורר לחוסר ודאות נקבעת על פי הדרגה של: מורכבות הטיפול, מערכת הטיפול, חוסר במידע ביחס לאבחנה, חומרתה וחוסר היכולת לחזות את מהלך המחלה והפרוגנוזה. חוסר הוודאות יכול להיתפס כמסוכן או כהזדמנות בהישען על הגדרת היחיד את המצב (Mcgee, 1993 ).
אצל (Mcgee 1993) מצוין שאנשים עם סרטן נתקלים בסדרה מתמשכת של סטרסורים יותר מאשר משבר יחיד המוגבל בזמן. הטיפול מורכב, לעיתים קרובות מתארך ויכול לגרום לנזק בלתי הפיך לתפקוד פיזי, נפשי, או להביא לחוסר תפקוד חברתי.
הפחד לאורח החיים מחזרת מחלה הוא אחד ההיבטים המשבשים ביותר של המחלה.
יחידים מגיעים לחוויית הסרטן עם היסטוריה של תגובות לדחק. יחיד שלא הצליח לפתור מצבי דחק בעבר וכעת מתמודד עם מספר גורמי דחק בו זמנית והנו בעל תמיכה חברתית מינימאלית בסיטואציה זו, נימצא בסיכון גבוהה לעקה פסיכוסוציאלית.
משפחת המקור מהווה בדרך כלל את מקור התמיכה החברתית החשובה ביותר עבור יחידים במהלך חייהם. כאשר אדם מאובחן כלוקה בסרטן המשפחה הופכת להיות מקור למידע, טיפוח, תמיכה, ותיקוף. טיפול עצמי, תמיכה חברתית ומקצועית יכולה לחזק החלמה ולהשפיע על איכות החיים דרך תהליך ההחלמה (Mcgee, 1993 , עובדיה, 1999 ).
תקווה במחקרם האיכותי של ( Benzein & Savema 1998) שבדק תפיסת אחיות את התקווה בחולי סרטן הנמצאים בטיפול פלאטיבי נמצא שהחולים תוארו על ידי האחיות כבעלי גישה מאוד חיובית ואמונה בחיים. על אף הידע שלהם על מותם הבלתי נימנע, החולים תוארו כמחפשים ומוצאים משמעות בחיים. גם אם חולה איבד את התקווה הדבר תואר כזמני תקוותו חזרה אך בצורה שונה.
איכות חיים ביחס למחלת הסרטן מציבה את המטרות הבאות: הקלה על תוצאות המחלה והטיפול, מיתון תגובות רגשיות שליליות, קידום רווחה, שיקום היחיד לתפקידים חברתיים, השגת תפקוד מקסימאלי פיזי, חברתי ופסיכולוגי (Mcgee, 1993).

ביבליוגרפיה
עובדיה, ר. (1999). חולים מדברים על תמיכה. סיעוד אונקולוגי ח (2) יוני 21-17.

Benzein, E., & Saveman, B. I. (1998). Nurses perception of hope in-patients with
cancer: A palliative care perspective. Cancer Nursing 21 (1), 10-16.

Mcgee, R.F. (1993). Overview: Psychosocial Aspect of Cancer. Cancer Nursing
Principles and Practice. Third Edition. Jones and Bartleh Publishers.