Pam Bartlett,RN
Nursing 2000,November
הפנים שבמראה

האם מתבגר פצוע אי פעם יכיר את עצמו?
זהו סיפור של חולה צעיר בן 16 שהגיע למחלקה במצב הכרתי של semi-coma . האחות המטפלת (המספרת את הסיפור) טיפלה בו במשך שלושה חודשים והסיקה מכך שלושה לקחים חשובים.
כחודש לפני שהתקבל למחלקה, הנער הותקף ונחבל בראשו ע"י צינור עופרת, כעבור כמה שעות איבד את הכרתו ואובחן sub-dural hematoma . עד שאובחן ונוקז כבר סבל מנזק מוחי.
בזמן התקבלותו של קני למחלקה היה לו tracheostomy עירוי מרכזי והוא קיבל TPN . הטיפול בפגיעות הגוף היה קל.

החיפוש אחרי קני

קני לא סבל משיתוק אך הוא זז רק כתגובה לכאב. הוא היה שקוע בתוך עצמו.
האם נוכל לעזור לו למצוא את עצמו? מטרת תכנית הטיפול סיעודי היתה להגיע לשחרורו של קני במצב של תפקוד מקסימלי ככל הניתן. המטרה היתה שקני יגיב להוראות מילוליות, דבר שיעיד על יכולת תקשור עימו. לשם גירוי מוחי קני הוקף בחפצים שהובאו מביתו. בני משפחתו לא יכלו לעזור, מאחר והתגוררו רחוק, הם באו לבקרו רק יום אחד בשבוע. הצוות הסיעודי הקיף אותו בתמונות של משפחתו וחבריו, דיברו עימו על ספורט, טלוויזיה וכל נושא אחר שעלה.

שיפורים קטנים
רק לאחר שבועות ניתן היה להתחיל לראות שיפורים קטנים. קני עקב אחרי הצוות המטפל עם עיניו. עקב העובדה שהמוסד הרפואי היה בית חולים אוניברסיטאי, ביקרו את קני יומיום בזמן ביקור הרופאים וכן יומיום ציינו את הפרוגנוזה הגרועה שלו.
זה הביא ללקח הראשון שלמדתי (מספרת האחות המטפלת):
I.תהיי סניגור למטופל!
הצוות הסיעודי חשב שאם קני ישמע של יום עד כמה מצבו קשה, הדבר עלול להפריע לשיפור במצבו ולכן שוחחו עם הרופאים ובקשו שהדיונים יעשו במקום רחוק מקני. אט אט מצבו המשיך להשתפר. הוא החל להזיז ולמתוח את גפיו אך לא לפי בקשה.
II.לשמור על תקווה אפילו כשיש הרעה זמנית במצב.
קני פיתח חום גבוה מאוד למשך 6 שעות. כל העירויים הוחלפו בתקווה שהם מהוים את המקור לחום. קני קיבל אנטיביוטיקה ולבסוף החום ירד וקני חזר לתפקד כמו לפני החום. מצבו אף המשיך להשתפר – ירד הצורך בחמצן דרך tracheostomy .הקטטר הפולי הוחלף בקטטר פנרוז אך מוחו המשיך להיות מנותק מגופו.
III.נסי לראות דברים מנקודת ראותו של החולה.
האחות שטפלה בו חשבה שאולי קני לא מבין שהוא יכול לנוע בעצמו מפני שכל הזמן הזה עשו בשבילו הכל. כשהראו לו תמונות של עצמו הוא לא הכיר. יתכן שלא הכיר עצמו מפני שלא הבין מיהו ומה קרה לו. כאן בא הרעיון של תמונה ומראה.

קני נא להכיר את קני

האחות הושיבה את קני במיטה והחלה להראות לו תמונות של עצמו ולספר לו על הנער שבתמונות, על הסיפור אודות הנער ששמו קני. לבסוף היא אמרה לו שהיא רוצה להכיר לו את קני. היא נתנה לו את המראה ואמרה לו להסתכל ולהכיר את קני. תגובתו של קני היתה מיידית. בפניו ניכר מבט של הלם וכאב, עיניו התמלאו דמעות. הוא " התעורר". באותו יום בצהרים הוא הזיז את האגודל לפי בקשת הצוות.
מצבו של קני החל במהרה להשתפר. הוא שב להיות אדם עם אור בעיניים.
כעבור כמה שבועות מוכן היה קני להשתחרר לבית חולים שיקומי הקרוב לביתו.
זה היה לפני 18 שנים אך הלקח שנלמד מהמקרה עוד מלווה את אותה אחות. תהייה סניגור לחולים שלך תמיד. תלווי אותם במלחמה לבריאות. והחשוב מהכל זכרי שסיעוד הינה אומנות וכשאת מוכנה לראות את החולה דרך עיניו את עשויה לפתוח את הדלת לריפוי.