Martin, SL, Mackie, L, Lawrence, BS, Kupper, L, Buescher, PA, Moracco, KE
JAMA May 2001, 285 (12); 1581-1584

מאמר זה מדווח על מחקר שנערך בקרוליינה הצפונית, ארה"ב, במסגרת פרויקט לבקרת סיכונים בזמן הריון (PRAMS). מטרת המחקר היתה לבחון דפוסי התעללות גופנית אצל נשים לפני, בזמן ואחרי הריון. אוכלוסיית המחקר כללה 3542 נשים שהיו חלק מהפרויקט הנ"ל בין יולי 1997 ודצמבר 1998. אחוז ההיענות היה 75% (2648 נשים).

פרויקט ה-PRAMS כולל סקר טלפוני וסקר דואר של קבוצה מייצגת של כל הנשים שיולדות ילוד חי במדינת קרוליינה הצפונית ונלקחות מרישומי הילודה. הסקר על אלימות פיזית נערך אצל כל הנשים שילדו בתקופת המחקר.

התקופה הממוצעת בין תאריך הלידה לתאריך מילוי השאלון היתה 3.6 חודשים. השוואה בין הנשים שענו לנשים שלא השתתפו הראתה שאלה שלא השתתפו היו יותר צעירות, לא נשואות, בעלות השכלה יותר נמוכה והיו ביניהן יותר נשים שחורות.

התעללות גופנית נבחנה בשאלון ע"י שאלה שחקרה אם מישהו דחף, הכה, סטר, בעט או פגע בה פיזית במשך 3 תקופות: 12 חודשים לפני ההריון, במשך ההריון ולאחר הלידה. הנשים נשאלו על יחסיהם עם האדם האלים ועל תוצאות ספציפיות של האלימות כגון כאב ופציעות מכלי נשק.

ממצאים:
1. בין הנשים שענו על השאלון נמצא כי 6.9% הוכו בשנה שלפני המחקר. ביניהן, 3.2% הוכו בשלושת החודשים לאחר הלידה ו – 6.1% בזמן ההריון. רוב מבצעי האלימות היו בני זוג (68%) או בני משפחה אחרים (14%).
2. שבעים ושבעה אחוז מהנשים שנחשפו לאלימות נפגעו בצורה שגרמה לכאבים ביום למחרת ויותר ממחציתן (57%) סבלו מחתכים או חבלות. חלק לא מבוטל סבלו מחבלות ראש או חבלות פנימיות (9%), פציעות מכלי נשק (8%), שברים או כוויות (6%).
3. למרות שרוב הנשים שנחשפו לאלימות נפגעו פיזית בצורה משמעותית, פחות מרבע מהן קבלו טיפול רפואי כלשהו.
4. לנשים שלא נתקלו באלימות לפני או בזמן ההריון היתה הסתברות יותר נמוכה להיחשף לאחר הלידה.
5. נשים שהוכו או נחבלו היו בד"כ לא נשואות (p=0.01)צעירות יותר (p=0.02), עניות יותר (p=0.01) ובעלות השכלה נמוכה יותר (יסודית או על-יסודית חלקית) (p=0.01).
6. כמעט כל הנשים שענו על השאלון נהגו לקחת את תינוקיהן לבדיקות השגרתיות ולא נמצא הבדל בין הנשים שסבלו מאלימות ובין שאר הנשים.

אחת המגבלות החשובות של מחקר זה, שצוינה ע"י המחברים, היא העובדה שרק 75% מהנשים שילדו ענו על השאלון ושהיה הבדל מובהק בין שתי הקבוצות לגבי פרטים דמוגרפיים שנמצא קשר ביניהם לבין אלימות. מכאן ניתן לשער שאילו כל הנשים היו משיבות, יתכן והיו מוצאים שיעור הרבה יותר גבוה של אלימות בקרב אוכלוסיית המחקר.

המחברים מציינים עובדה חשובה מאוד: כמחצית הנשים שהוכו לפני ובזמן ההריון חוו אלימות בשלושת החודשים שלאחר הלידה, דבר המעמיד גם את האם וגם את הילוד בסיכון. בנוסף לכך, נשים שנמצאות במצב אלים ממשיכות לקחת את תינוקיהן לבדיקות השגרתיות.

לגבינו, האחיות, המשפט האחרון הוא משפט מפתח לעשייה. נשים מוכות, עפ"י מחקר זה ואחרים, אינן מחפשות טיפול רפואי גם כאשר הן חבולות ופצועות. לעומת זאת, הן מהוות חלק מהקהל אשר משתמש באופן שגרתי בשירותי הטיפול המונע, כמו התחנות לבריאות המשפחה. קשר זה עם הנשים מהווה הזדמנות פז ליצור איתן מערכת יחסים אשר מאפשרת לאתר אותן. רק אם נדע לאתר נשים בסיכון, ונדע כיצד לעזור להן ע"י הפניה לגורמים המתאימים, נמלא את האחריות החיונית שלנו כסוכנים למניעה.

לסיכום:
סיקור אוניברסלי של כלל הנשים המטופלות בטיפות החלב, בשירותי בריאות קהילתיים, בחדרי המיון או במחלקות הנשים יגדיל את האפשרות לאתר, לזהות ולהציל נשים וילדים בסיכון.
שאלון מסוג זה יתכן ויהווה לאותה אשה מוכה פתח מילוט ואפשרות לקבל הגנה.
השאלות צריכות להשאל בצורה כללית (לא מכוונות אישית), על מנת שלא תצטיירנה כמאיימות.
חשוב לזכור: נשים החשופות לאלימות אינן נוטות לספר אך הן בהחלט מצפות ומקוות להישאל.

המודל שמובא בהמשך מראה שאלימות איננה בעיה פרטית או משפחתית ואף לא קהילתית. האלימות במשפחה הינה תופעה חברתית, הסביבה בה אנו חיים מאגדת בתוכה את הלכות החיים, התרבות, הקהילה ואפייניה והמשפחות שבתוכה.
לא ניתן להתייחס לתופעה זו בלי לטפל בידע, גישות ועמדות של החברה כולה.
על כל משרדי הממשלה האמונים על החברה להרתם למאבק משותף למיגור התופעה. שירותי הבריאות הינם חלק מכלל הגורמים שאחראיים לאתר לזהות ולטפל בנשים ומשפחות החיים בתוך מעגל האלימות .
* בקרוב יופץ במסגרת שירותי בריאות הציבור תדריך לאיתור נשים נפגעות אלימות במשפחה – בתחנות טיפות החלב.