לתהליכים דלקתיים חשיבות רבה ומחקרים רבים שפורסמו בעשור האחרון התמקדו בנושא זה, הן בשל ההשפעות של דלקת על בעיות רפואיות והן בשל הקשר האפשרי עם הפרעות פסיכיאטריות. במהלך הרצאה שניתנה במסגרת כנס מטעם ה-Nevada Psychiatric Association הציגו מומחים את הנתונים אודות חשיבות תהליכי דלקת בסכיזופרניה, הפרעת דיכאון מג’ורית והפרעה דו-קוטבית.

המומחים מסבירים כי מצב כרוני של דלקת עשוי להוביל להקצאה של דלקים למערכת החיסון, תהליכי דלקת ברקמה ותגובה חיסונית חריגה באופן כרוני. תגובות אלו עשויות להוביל לתסמיני דיכאון, חוסר תאבון, הפרעות תזונה, דלדול שרירים, השמנה קכקטית, עמידות לאינסולין, בדיסליפידמיה, עליה רקמת שומן בקרב ת הנגע הדלקתי, שינויים בציר הורמוני סטרואידים, עליה בפעילות סימפטטית, יתר לחץ דם, ירידה בפעילות פארא-סימפטטית, אנמיה על-רקע דלקת ואוסטיאופתיה. לכן, לדלקת כרונית סיבוכים ארוכי טווח רבים העלולים לפגוע בגוף.

הן דחק גופני והן דחק נפשי עשויים גם לגרום למצב דלקתי. לאחר בחינת הספרות הרפואית, החוקרים החלו לתהות אם קיים קשר בין הפעלת מערכת החיסון ותגובה דלקתית ובין הפרעות פסיכיאטריות על-רקע דחק משנית למחלה אקוטית.

על-מנת לבחון את הנושא, הם השלימו מטה-אנליזה של שינויים ברמות ציטוקינים בדם בחולים פסיכיאטריים ובחנו נתונים שכללו השוואות בין סכיזופרניה, הפרעה דו-קוטבית ודיכאון. בסך הכול, בוצעו שלוש מטה-אנליזות: אחת להערכת מחקרים שהתמקדו בחולים אקוטיים/מאושפזים, אחת שבחנה את ההשפעה של טיפול אקוטי ואחת להערכת מחקרים בחולים אמבולטוריים.

הסקירות כללו 68 מחקרים: 40 כללו חולי סכיזופרניה, 18 כללו חולים עם הפרעת דיכאון מג’ורית ו-10 מחקרים כללו חולים עם הפרעה דו-קוטבית. החוקרים מצאו כי רמות ארבעה ציטוקינים היו מוגברות משמעותית בחולים אקוטיים עם סכיזופרניה, מאניה דו-קוטבית והפרעת דיכאון מג’ורית, בהשוואה לביקורות: Interleukin-6, Tumor Necrosis Factor-Alpha, Soluble IL-2 Receptor ו-IL-1 Receptor Antagonist.

לאחר טיפול במחלה אקוטית, רמות IL-6 ירדו משמעותית בחולים עם סכיזופרניה ודיכאון מג’ורי, אך לא תועד שינוי משמעותי ברמות TNF-Alpha בחולי סכיזופרניה או חולים עם דיכאון מג’ורי. בנוסף, רמות Soluble IL-2 Receptor עלו בחולי סכיזופרניה, אך נותרו ללא שינוי באלו עם הפרעה דו-קוטבית והפרעת דיכאון מג’ורית, בעוד שרמות IL-1 Receptor Antagonist בחולים עם מאניה דו-קוטבית עלו, אך נותרו ללא שינוי בחולים עם דיכאון מג’ורי.

מהערכת 24 מחקרים אמבולטוריים עלה כי רמות IL-6 היו גבוהות יותר משמעותית בחולים אמבולטוריים עם סכיזופרניה, הפרעה דו-קוטבית בשלב איותימי והפרעת דיכאון מג’ורית, בהשוואה לביקורות. בנוסף, רמות IL-1 Beta ו-Soluble IL-2 Receptor היו מוגברות משמעותית בחולים אמבולטוריים עם סכיזופרניה והפרעה דו-קוטבית.

מהסקירות עולה כי סביר להניח כי בחולים עם מחלה אקוטית עם הפרעת דיכאון מג’ורית, סכיזופרניה והפרעה דו-קוטבית יש ככל הנראה מעורבות של תהליכים דלקתיים.

מתוך כנס מטעם ה-Nevada Psychiatric Association

לידיעה במדסקייפ