עדיין קשה להבחין בין מקרים של אנצפליטיס על-רקע נוגדנים כנגד קולטן ל-NMDA ובין מקרים משנית להפרעה פסיכיאטרית ראשונית, אך מחקרים שפורסמו לאחרונה זיהו מאפיינים קליניים והציעו קריטריונים לסקירה העשויים להקל על זיהוי החולים בהם תתכן תועלת לטיפול אימונותרפי, כך טוענים מומחים בתחום.

במרבית החולים עם אנצפליטיס על-רקע נוגדנים כנגד NMDA צפוי שיפור לאחר טיפול בתרופות אימונותרפיות ואמצעים אחרים. הכותבים מסבירים כי מהניסיון שלהם, עם גישה אגרסיבית עם טיפול אימונותרפי ניתן להשיג תוצאות טובות, כאשר ב-85-90% מהחולים צפוי שיפור משמעותי בתוך מספר חודשים.

הכותבים מסבירים כי אנצפליטיס על-רקע נוגדנים כנגד קולטן ל-NMDA הינה הפרעה נדירה בתיווך מערכת החיסון, הנפוצה בעיקר בילדים ומבוגרים צעירים ושכיחה יותר בנשים. המחלה מופיעה לעיתים קרובות על-רקע גידולי שחלה וטרטומות. ב-90% מהמקרים, החולים צפויים לסבול מתסמינים פסיכיאטריים והתנהגותיים.

החוקרים מפתחים נוגדנים מסוג IgG כנגד תת-יחידה GluN1 של קולטן ל-NMDA. נוגדנים עצמיים אלו אינם רק מהווים סמן אבחנתי למחלה, אלא גם חלק מהפתוגנזה.

במספר מחקרים שפורסמו לאחרונה, חוקרים ניסו לזהות פנוטיפ ייחודי של אנצפליטיס על-רקע נוגדנים כנגד NMDA במטרה לסייע לפסיכיאטרים העשויים לפגוש במטופלים אלו.

באחד המחקרים האחרונים בנושא, חוקרים ערכו חיפוש בספרות הרפואית ומבין 544 חולים עם המחלה, התסמינים הפסיכיאטריים הנפוצים ביותר כללו אי-שקט (59% מהחולים) ותסמינים פסיכוטיים (54% מהחולים), קטטוניה (42% מהמבוגרים ו-35% מהילדים).

מספר דגלים אדומים עשויים לרמוז לאבחנה של אנצפליטיס על-רקע נוגדנים כנגד NMDA, כולל פרכוסים, קטטוניה, אי-יציבות אוטונומית או היפרקינזיה, מרווח הזמן מהופעת התסמינים עד לאבחנה עשוי להיות קצר במחצית.

הכותבים גם מציעים קיצור שימושי העשוי לשמש כתזכורת לזיהוי רמזים אבחנתיים לאנצפליטיס על-רקע נוגדנים כנגד קולטן ל-NMDA בחולים עם הופעה חדשה של תסמינים פסיכיאטריים. הקיצור הוא SEARCH For NMDAR-A וכולל לפי סדר: Sleep dysfunction, Excitement, Agitation, Rapid onset, Child and young adult, History of psychiatric disease (absent), Fluctuating catatonia, Negative & positive symptoms, Memory deficit, Decreased verbal output, Antipsychotic intolerance, Rule out neuroleptic malignant syndrome וכמובן, Antibodies.

למרות שהמחלה עלולה להיות מסכנת-חיים, הכותבים מסבירים כי מרבית החולים מגיבים לטיפול אימונותרפי ובמקרים המתאימים, טיפול בגידול ברקע עשוי לשפר את התוצאות. הטיפולים הנפוצים כוללים סטרואידים, מתן תוך-ורידי של אימונוגלובולינים והחלפת פלזמה.קו טיפול שני כולל Rituximab ו-Cyclophosphamide.

תהליך ההחלמה עשוי לארוך חודשים וייתכנו תסמינים דוגמת ישנוניות-יתר, אכילה מוגברת ומיניות-יתר. בחלק מהחולים חל שיפור דרמטי בתוך חודש אחד, אך מהלך זה אינו נפוץ והחלמה מוקדמת עשויה להיות דגל אדום לאבחנה חליפית.

מתוך ה-APA

לידיעה במדסקייפ