פסיכיאטריה

ההשפעות הקליניות והביולוגיות של טיפול ארוך-טווח בליתיום בקשישים עם ליקוי קוגניטיבי קל (The British Journal of Psychiatry)

במאמר שפורסם בכתב העת The British Journal of Psychiatry מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול ארוך-טווח בליתיום מפחית הידרדרות קוגניטיבית ותפקודית בקשישים עם ליקוי קוגניטיבי קל אמנסטי (Amnestic Mild Cognitive Impairment) ועשוי להביא לשינוי בסמני מחלת אלצהיימר בנוזל השדרה.

מטרת המחקר הייתה לבחון את התועלת של טיפול בליתיום בחולים עם ליקוי קוגניטיבי קל אמנסטי, מצב קליני המלווה בסיכון גבוה למחלת אלצהיימר. לצורך כך הם גייסו למחקר 61 קשישים בריאים עם ליקוי קוגניטיבי קל, אשר חולקו באקראי לטיפול בליתיום או פלסבו למשך שנתיים (שלב כפל-סמיות), כאשר לאחר מכן המשיכו בטיפול למשך 24 חודשים (שלב חד-סמיות). הטיפול בליתיום ניתן להשגת ריכוזים מתחת לטווח הטיפול (0.25-0.5 מיליאקווילנט/ליטר).

התוצאים העיקריים כללו את התפקוד הקוגניטיבי (לפי סולם Alzheimer’s Disease Assessment Scale Cognitive Subscale) והתפקודי (Clinical Dementia Rating Sum of Boxes) שנבחנו בתחילת המחקר ולאחר 12 ו-24 חודשים. התוצאים המשניים כללו מדדים נוירו-פסיכולוגיים; ריכוזי סמני מחלת אלצהיימר בנוזל שדרה בתחילת הדרך ולאחר 12 ו-36 חודשים; שיעורי התקדמות מליקוי קוגניטיבי קל למחלת אלצהיימר (0-48 חודשים).

החוקרים מדווחים כי בקרב משתתפים בקבוצת הפלסבו תועדה הידרדרות קוגניטיבית ותפקודית, בעוד שבקרב המטופלים בליתיום המצב נותר יציב לאורך שנתיים. הטיפול בליתיום לווה בתפקוד טוב יותר במבחנים להערכת קשב וזיכרון לאחר 24 חודשים ועם עליה משמעותית בחלבון עמילואיד-ביתא בנוזל השדרה לאחר 36 חודשים.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מחזקים את ההשפעות האפשריות של טיפול בליתיום ברצף ליקוי קוגניטיבי קל עד מחלת אלצהיימר.

The British Journal of Psychiatry, Published 05 April 2019

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה