בקרב קשישים עם היסטוריה של פגיעה עצמית מכוונת קיים סיכון מוגבר לתמותה מסיבות לא-טבעיות, בפרט אובדנות, אך לעיתים קרובות חולים אלו אינם מופנים להערכת שירותי בריאות הנפש, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש אוקטובר בכתב העת Lancet Psychiatry.
החוקרים התבססו על נתוני מאגר UK Clinical Practice Research Datalink וזיהו 4,124 משתתפים בגילאי 65 שנים ומעלה, עם אירוע מתועד של פגיעה עצמית בין 2001-2014. למעלה ממחצית מהמשתתפים (58%) היו נשים.
ב-14% מהמשתתפים שנכללו במחקר תועד אירוע נוסף של פגיעה עצמית בתוך שנה מהאירוע הראשוני. מינון-יתר של תרופות היה הצורה הנפוצה ביותר של פגיעה עצמית (81%), לאחריו חיתוך עצמי (6%).
בקרב קשישים מעל גיל 65 שנים, עם היסטוריה של פגיעה עצמית, תועד סיכון גבוה פי למעלה מעשרים לתמותה מסיבות לא-טבעיות (בעיקר אובדנות, הרעלה בשוגג ותאונות אחרות) במהלך השנה הראשונה לאחר מכן, בהשוואה לביקורות תואמות בגיל, ללא היסטוריה של פגיעה עצמית (יחס סיכון של 19.65), והסיכון נותר גבוה גם בשנים מאוחרות יותר (יחס סיכון של 3.41).
הסיכון לתמותה בעקבות מעשה אובדני היה גבוה במיוחד בשנים שלאחר פגיעה עצמית (יחס סיכון של 145).
בקרב קשישים עם היסטוריה של פגיעה עצמית תועדה שכיחות גבוהה כפליים של היסטוריה של מחלה פסיכיאטרית וסיכוי גבוה ב-20% למחלה גופנית מג’ורי, דוגמת מחלת כבד או אי-ספיקת לב, בהשוואה לקבוצת ההשוואה.
בתת-קבוצה שכללה 2,854 מבוגרים עם מעקב של לפחות שנה אחת לאחר אירוע פגיעה עצמית, רק 335 חולים (12%) הופנו לשירותי בריאות הנפש במהלך תקופת זמן זו.
בתוך שנה מפגיעה עצמית, 59% מהחולים קיבלו מרשם לטיפול בנוגדי-דיכאון ו-12% קיבלו מרשם לטיפול בנוגדי-דיכאון טריציקליים, בניגוד להנחיות NICE הממליצות באופן ספציפי להימנע מנוגדי-דיכאון טריציקליים לאחר פגיעה עצמית.
על רופאים, מתכנני שירותים וקובעי מדיניות לראות באירוע של פגיעה-עצמית כאל הזדמנות להתערבות.
Lancet Psychiatry. Published online October 15, 2018
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!