פסיכיאטריה

השוואת הבטיחות והיעילות של 21 נוגדי-דיכאון שונים לטיפול אקוטי במבוגרים עם דיכאון מג’ורי (The Lancet)

הפרעת דיכאון מג’ורי הינה אחת ההפרעות הפסיכיאטריות הנפוצות והיקרות ביותר במבוגרים ברחבי העולם. מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת The Lancet, עולה כי כל נוגדי הדיכאון היו יעילים יותר מפלסבו במבוגרים עם הפרעת דיכאון מג’ורי. הבדלים קטנים יותר זוהו בין התרופות הפעילות כאשר הסקירה כללה מחקרים מבוקרי-פלסבו, בעוד שהוריאביליות ביעילות והבטיחות הייתה גדולה יותר במחקרי השוואה ראש בראש.

החוקרים השלימו סקירה שיטתית ומטה-אנליזה לאחר חיפוש במאגרי Cochrane Central Register of Controlled Trials, CINAHL, Embase, LILACS, MEDLINE, PsycINFO, אתרי רשויות בקרה ומאגרים בינלאומיים. הם כללו מחקרים מבוקרי-פלסבו ומחקרי ראש בראש של 21 נוגדי-דיכאון ששימשו לטיפול אקוטי במבוגרים עם הפרעת דיכאון מג’ורי. התוצאים העיקריים כללו את היעילות (שיעורי תגובה) וקבלת הטיפול (הפסקת טיפול מכל-סיבה).

החוקרים זיהו 28,552 מקורות וכללו 522 מחקרים עם סך כולל של 116,477 משתתפים. בארש ליעילות, כל נוגדי-הדיכאון היו יעילים יותר מפלסבו, עם יחסי סיכויים שנעו בין 2.13 עם Amitriptyline ועד 1.37 עם Reboxetine. באשר לקבלת הטיפול, רק Agomelatine (יחס סיכויים של 0.84) ו-Fluoxetine יחס סיכויים של 0.88) לוו בשיעורי הפסקת טיפול נמוכים יותר מטיפול דמה, בעוד ש-Clomipramine היה גרוע מפלסבו (יחס סיכויים של 1.30).

כאשר החוקרים כללו בסקירה את כל המחקרים, ההבדלים ביחסי הסיכויים בין נוגדי-דיכאון נעו בין 1.15 ל-1.55 בהערכת היעילות ובין 0.64 ל-0.83 בקבלת הטיפול, כאשר רווח בר סמך היה רחב במרבית ההשוואות.

במחקרי ראש בראש, Agomelatine, Amitriptyline, Escitalopram, Mirtazapine, Paroxetine, Venlafaxine ו-Vortioxentine היו יעילים יותר מנוגדי-דיכאון אחרים (יחסי סיכויים שנעו בין 1.19-1.96), בעוד ש-Fluoxetine, Fluvoxamine, Reboxetine ו-Trazodone היו הכי פחות יעילים (יחסי סיכויים בין 0.51-0.84). באשר לקבלת הטיפול, Agomelatine, Citalopram, Escitalopram, Fluxoetine, Sertraline ו-Vortioxentine נסבלו טוב יותר מנוגד-דיכאון אחרים (יחס סיכויים שנעו בין 0.43-0.77), בעוד ש-Amitriptyline, Clomipramine, Duloxetine, Fluvoxamine, Reboxetine, Trazodone ו-Venlafaxine לוו בשיעורי הפסקת הטיפול הגבוהים ביותר (1.30-2.32).

החוקרים כותבים כי ממצאים אלו משמשים כגישה מבוססת-ראיות לעדכון מטופלים, רופאים, מנסחי הנחיות וקובעי מדיניות בכל הנוגע להבדלים בין נוגדי-דיכאון שונים.

The Lancet

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה