הנחיות חדשות מטעם ה-APA (American Psychiatric Association) מתמקדות בשימוש מושכל בתרופות אנטי-פסיכוטיות לטיפול באי-שקט או פסיכוזה בחולי דמנציה.

ההמלצות מבוססות הראיות קוראות להערכת תסמינים פסיכולוגיים והתנהגותיים של דמנציה, פיתוח תכנית טיפול מקיפה, השלמת ניתוח סיכון/תועלת לפני מתן טיפול אנטי-פסיכוטי ושימוש מושכל בתרופות ולפרק זמן מוגבל.

כל הצהרה בהנחיות מדורגת לפי מערכת GRADE. “המלצה” (מצוינת בספרה 1 לאחר ההצהרה) מעדידה על ביטחון כי התועלת של ההתערבות עולה בבירור על הנזקים. “הצעה” (מצוינת בספרה 2 לאחר ההצרה) מעידה על חוסר ודאות באשר למאזן נזק-תועלת. לכל המלצה מצורפת גם דרגת העדויות התומכות בהצהרה, גבוהה (A), בינונית (B), או נמוכה (C).

ההנחיות כוללות 15 המלצות ספציפיות בנוגע לשימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות לטיפול באי-שקט או פסיכוזה בחולי דמנציה:

1.      יש להעריך את החולים לקביעת סוג, תדירות, חומרת, דפוס ותזמון התסמינים (1C).

2.      יש להעריך את החולים להערכת כאב וגורמים הפיכים אפשריים אחרים התורמים לתסמינים, כמו גם גורמים דוגמת סוג דמנציה, העשויים להשפיע על בחירת הטיפול (1C).

3.      בחולי דמנציה עם אי-שקט או פסיכוזה, יש להעריך את התגובה לטיפול באמצעות מדדים כמותיים (1C).

4.      יש לפתח תכנית טיפול מקיפה הכוללת התערבויות תרופתיות ולא-תרופתיות (1C).

5.      יש להשתמש בתרופות אנטי-פסיכוטיות לא-דחופות רק כאשר תסמיני אי-שקט ופסיכוזה הם חמורים, מסוכנים ו/או גורמים מצוקה משמעותית למטופל (1B).

6.      יש לסקור את התגובה הקלינית להתערבויות לא-תרופתיות לפני שימוש לא-דחוף בתרופות אנטי-פסיכוטיות לטיפול באי-שקט או פסיכוזה בחולי דמנציה (1C)

7.      טרם התחלת טיפול לא-דחוף בתרופות אנטי-פסיכוטיות, יש להעריך ולדון עם החולה/משפחה/מקבלי החלטות באשר לסיכונים והתועלת  האפשריים (1C).

8.      במידה ומאזן סיכון/תועלת נוטה לטובת טיפול אנטי-פסיכוטי לתסמינים התנהגותיים/פסיכולוגיים בחולי דמנציה, יש להתחיל בטיפול במינון נמוך ולהעלות מינון למנה היעילה הנמוכה ביותר הנסבלת (1B)

9.      במקרה של הופעת תופעות לוואי בעלות משמעות קלינית, יש לסקור את הסיכון והתועלת האפשריים של טיפול אנטי-פסיכוטי במטרה לקבוע אם יש מקום להפחית מינון ולהפסיק את הטיפול התרופתי (1C).

10.  במידה ואין תגובה קלינית משמעותית לאחר 4 שבועות למינון הולם, יש להפחית ולהפסיק את הטיפול התרופתי (1B).

11.  בחולה עם תגובה חיובית לטיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות, החלטה באשר לשינוי מינון תתקבל בהתאם לדיווח המטופל (במידה וזמין) או מקבל החלטות עבור המטופל, בן משפחה, או מטפל אחר (1C).

12.  בחולה עם תגובה הולמת של תסמינים התנהגותיים/פסיכולוגיים לטיפול אנטי-פסיכוטי, יש לנסות ולהפחית ולהפסיק את הטיפול בתוך 4 חודשים מהתחלת הטיפול, אלא אם המטופל חווה הישנות של התסמינים בנסיון קודם להפחית את הטיפול (1C).

13.  בחולה בו מפחיתים את מינון הטיפול האנטי-פסיכוטי, יש להעריך את התסמינים כל חודש במהלך הפחתת המינון ולפחות כל ארבעה חודשים לאחר הפסקת הטיפול, במטרה לזהות סימנים להישנות (1C).

14.  בהעדר דליריום, במידה ויש התוויה לטיפול תרופתי אנטי-פסיכוטי לא-דחוף, אין מקום לשימוש ב-Haloperidol כטיפול קו-ראשון (1B).

15.  אין להשתמש בטיפול אנטי-פסיכוטי ארוך טווח, הניתן בזריקה, אלא אם יש התוויה אחרת לטיפול להפרעה פסיכוטית כרונית נלוות.

Am J Psychiatry. Published online May 1, 2016

לידיעה במדסקייפ