במאמר חדש שפורסם בכתב העת Archives of Dermatology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש מהן עולה כי פעילות גופנית מאומצת הפחיתה את הסיכון לפסוריאזיס בקבוצה של אחיות בארצות הברית.
החוקרים מדווחים כי ישנן עדויות מסוימות לפיהן לפעילות גופנית השפעה חיובית על הפרעות דלקתיות. מחקרים קודמים קשרו בין פעילות גופנית ובין סיכון מופחת להפרעות המתאפיינות בדלקת סיסטמית, כולל סוכרת מסוג 2, ממאירות של המעי הגס, מחלת לב כלילית וסרטן שד.
כעת הם בחנו את הנתונים אודות למעלה מ-85,000 נשים מארצות הברית, שלקחו חלק במחקר Nurses’ Health Study II, מחקר אורכי אליו נרשמו 116,430 אחיות מ-15 מדינות, שהיו בגילאי 25-42 שנים בשנת 1989 והשלימו שאלונים מפורטים להערכת פעילות גופנית בשנים 1991, 1997 ו-2001. בקבוצת הנשים הפעילות ביותר (31.9 MET-hours/week ומעלה) וסיכון נמוך יותר משמעותית לפסוריאזיס בהשוואה לנשים הכי פחות פעילות (יחס סיכויים של 0.71, p<0.001) והסיכון נותר שונה משמעותית גם לאחר תקנון לגיל, עישון וצריכת אלכוהול (יחס סיכויים של 0.72, p<0.001).
החוקרים לא כללו במחקר נשים עם אבחנה של פסוריאזיס לפני שנת 1991 ונשים שלא דיווחו על תאריך אבחנה. הם לקחו בחשבון את הגיל, הרגלי עישון, צריכת אלכוהול ומדד מסת הגוף של הנשים.
החוקרים מדווחים כי פעילות גופנית מאומצת (20.9 MET-hours/week ומעלה) לוותה בסיכון מופחת לפסוריאזיס, בהשוואה לנשים שלא עסקו בפעילות גופנית (יחס סיכויים של 0.66, p<0.001), והשפעה זו נותרה מובהקת סטטיסטית לאחר תקנון לגיל, הרגלי עישון וצריכת אלכוהול (יחס סיכויים של 0.66, p<0.001) וכן לאחר תקנון ל-BMI (יחס סיכויים של 0.73, p=0.009). עם זאת, לא נמצא קשר בין הליכה ובין הפחתת הסיכון לפסוריאזיס (יחס סיכויים של 0.85, p=0.45).
מבין הנשים במחקר שדיווחו על אבחנה של פסוריאזיס, החוקרים העריכו תת-קבוצה של 550 נשים עם אבחנה מאושרת של המחלה לפי שאלון Psoriasis Screening Tool. לאחר תקנון לגיל, הרגלי עישון וצריכת אלכוהול, באוכלוסיית נשים זו, באלו שעסקו בפעילות גופנית בהיקף הגדול ביותר (יחס סיכויים של 0.62, p=0.001) ובפעילות גופנית מאומצת (יחס סיכויים של 0.57, p=0.002) נרשם סיכון נמוך יותר לפסוריאזיס. לאחר תקנון למדד מסת הגוף, מגמה משמעותית זו נותרה עם פעילות גופנית מאומצת (יחס סיכויים של 0.64, p=0.03), אך לא עם סך הפעילות הגופנית (יחס סיכויים של 0.75, p=0.08).
החוקרים מסכמים וכותבים כי הממצאים מעידים על עקומת מנה-תגובה התומכת בקשר סיבתי בין פעילות גופנית והפחתת הסיכון לפסוריאזיס. מעבר לתועלת הרפואית של פעילות גופנית, הקפדה על פעילות מאומצת עשויה לשמש כאמצעי למניעת התפתחות פסוריאזיס בנשים בסיכון גבוה.
Arch Dermatol. Published online May 21, 2012
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!