בעקבות מקרה התמותה לאחרונה של שחקן הפוטבול ג’וניור סיאו, ככל הנראה לאחר מעשה אובדני, מדגישה את הצורך במתן ייעוץ מוקדם ואף טיפול מניעתי בשיחות למניעת מחלות פסיכיאטריות בשלב מאוחר במהלך חייהם של ספורטאים מקצוענים. אלו רק חלק מההצעות שעלו במהלך דיונים שנערכו בין מומחים לבריאות הנפש ובין מספר ספורטאים בעבר ובהווה במהלך הכנס השנתי מטעם ה-APA (American Psychiatric Association).

המוות של ג’וניור סיאו אירע לאחר שני מקרי אובדנות לאחרונה של שחקני עבר של ליגת הפוטבול האמריקאית, ריי אסטרלינג ודייב דורסון. כל שלושת השחקנים סבלו ממספר זעזועי מוח במהלך הקריירה שלהם, ואסטרלינג, שהיה המבוגר מבין השלושה, אובחן עם דמנציה.

שחקן הפוטבול שפרש, דורסון, שסבל ככל הנראה מההשפעות של CTE (Chronic Traumatic Encephalopathy), ירה לעצמו בחזה וביקש לתרום את מוחו למדע. CTE עשוי להוביל להתפתחות דיכאון, דחפים בלתי-נשלטים ודמנציה.

במקרה של סיאו, דווח כי סבל מבעיות חמורות לאחר שפרש בשנת 2009. הוא נכלא לאחר אלימות משפחתית ונסע את רכבו מצוק זמן קצר לאחר מכן. למרות שסיאו אמר כי בזמנו כי נרשם מאחורי ההגה, עלה חשד כי מדובר היה בניסיון אובדני. בני המשפחה של סיאו עדיין שוקלים אם לתרום את מוחו למטרות מחקר.

על הורים ומאמנים להתייחס לאדם בכללותו, במקרים של חוסר איזון צפויות להתעורר בעיות בשלב מאוחר יותר.

מומחים מסבירים כי כאשר ספורטאים מגיעים לשיא הפוטנציאל האתלטי שלהם הם גם מגיעים לשיא הפגיעות שלהם לפתח מספר מחלות פסיכיאטריות, כולל דיכאון, סכיזופרניה והפרעה דו-קוטבית. להערכתם, כל ילד עם יכולת אתלטיות צריך לפגוש יועץ, בין אם סובל מתסמינים פסיכיאטריים ובין אם לאו. עצם השיחה עם ספורטאים צעירים באשר למתרחש בחייהם ולא רק על מגרש המשחקים עשויה לעזור.

לשחקני פוטבול בליגת ה-NFL גישה לפסיכולוגים העוסקים בתחום הספורט, אך הדבר עשוי להיות מאוחר מדי מאחר שקשה להשיג את תשומת הלב שלהם כאשר הם מאמינים כי הם יהיו בסדר מאחר שהם הולכים להיות עשירים ומפורסמים. לכן יש להתחיל באמצעי הסיוע ברמת בית הספר התיכון.

ההורים גם עשויים להוות מקור לבעיה במידה וממשיכים לדחוף את ילדיהם. חשוב להסביר לילדים כי גם אם אינם מצליחים, עדיין לא קרה דבר.

ספורטאים העלו מקורות לחץ אחרים, כולל האחריות בהיותם המפרנס העיקרי במשפחה והשתתפות בתחרויות למרות פציעות. הם גם ציינו את המאבק סביב ההשלמה עם חוסר היכולת לעסוק עוד בספורט מקצועי והתסכול והבלבול בעקבות פרישה בגיל צעיר יחסית.

למעשה, בבסיס הקשר בין ספורטאים ויועצים עומדת מערכת היחסים בה השחקנים בוטחים ביועץ. יש להבטיח כי האדם שמולם נמצא שם עבורם.

בסיכומו של דבר, המשתתפים בדיון הסכימו כי חשוב לשוחח עם ספורטאים בכל הגילאים, מוקדם ככל הניתן, בנוגע לאיזון בין החייםם, העבודה והספורט. עם זאת, עדיין קיימות שאלות באשר לדרך הטובה ביותר לעשות זאת.

המומחים סבורים כי עליהם להבין כיצד לשנות את התרבות כך שניתן יהיה לספק מענה לצרכים של הספורטאים בטווח הארוך ולמנוע אירועים נוספים כמו אלו שצוינו לעיל.

מתוך הכנס השנתי מטעם ה-American Psychiatric Association.

לידיעה במדסקייפ