במסגרת הכנס השנתי מטעם ה-American Psychiatric Association הוצגו תוצאות מחקר חדש מהן עולה כי טיפול בהפרעות שינה, ובעיקר בדום נשימה בשינה, מלווה בשיפור בתסמינים של הפרעות פסיכיאטריות. בהצגה נפרדת, ערכו מומחים סקירה של הספרות להערכת מדדי שינה בחולים עם הפרעות חרדה, במטרה לזהות סמן ביולוגי אפשרי.

במסגרת ההצגה הראשונה, החוקרים הסבירו כי שינה הינה צורך פיזיולוגי חיוני, בעלת חשיבות רבה לבריאות הגופנית, הנפשית והרגשית. הפרעות שינה לעיתים קרובות מופיעות בליווי מחלות פסיכיאטרית, דוגמת דיכאון.

הם ערכו מחקר רטרוספקטיבי שנועד לבחון את ההשפעה של הטיפול בהפרעות שינה על תוצאות מחלות פסיכיאטריות. הם בחנו נתונים מהרשומות הרפואיות בין אוקטובר עד דצמבר 2007. כל הרשומות נבדקו לאחר 6, 12 ו-24 חודשים מהתחלת הטיפול בהפרעות שינה.

בכל החולים נקבע מדד הערכה פסיכיאטרית של 0, ללא קשר לחומרת ההפרעה או אופי ההפרעה הפסיכיאטרית. השינויים במדד בכל נקודת זמן בהמשך נקבעו על-פי מדד Likert: 2+ (שיפור בולט), 1+ (שיפור קל), 0 (ללא שינוי), 1- (החמרה קלה) או 2- (החמרה בולטת).

החוקרים ערכו השוואה בין השינויים במדד הממוצע להערכת הפרעות פסיכיאטריות בכל נקודת זמן. הם גם בחנו את ההיענות לטיפול בהפרעות שינה בין משתתפים עם ובלי הפרעות פסיכיאטריות.

מדגם המחקר כלל 117 משתתפים (97.6% גברים). הפרעת השינה הנפוצה ביותר הייתה דום נשימה בשינה. מחלות פסיכיאטרית תועדו ב-54 חולים (46.2%).

החוקרים מדווחים כי מתחילת המחקר ועד לאחר 24 חודשים, חל שיפור משמעותי במדד הפסיכיאטרי בהשוואה למדדים בתחילת המחקר, בכל נקודות הזמן. השינוי במדד הממוצע מתחילת המחקר היה 0.45 לאחר 6 חודשים, 0.56 לאחר 12 חודשים, ו-0.79 לאחר 24 חודשים (p<0.0001).

לא תואר הבדל בשיעורי ההישנות עם טיפול בהפרעות שינה, ללא תלות בנוכחות הפרעות פסיכיאטריות. לא תועד הבדל משמעותי עם הפרעות פסיכיאטריות פרטניות; עם זאת, מרבית החולים אובחנו עם מספר הפרעות פסיכיאטריות, ולכן מספר החולים בכל קבוצה היה קטן יותר, מה שעשוי היה לפגוע בעוצמה הסטטיסטית לזיהוי הבדלים בין הקבוצות.

סמן לחרדה?

בהצגה נפרדת, החוקרים בחנו את ההשערה כי הפרעה במהלך השינה, באופן ספציפי הפרעה בשנת REM, עשוי לשמש כסמן לנוכחות הפרעות חרדה ברקע.

ישנם מספר קווי דמיון בין הפרעת דיכאון וחרדה בכל הנוגע לטיפול. Fluoxetine, Sertraline ו-Venlafaxine, לדוגמא, מאושרים כולם ע”י ה-FDA (Food and Drug Administration) לטיפול בהפרעת דיכאון מג’ורי, אך הם מאושרים גם לטיפול בהפרעה כפייתית-טורדנית, הפרעת חרדה ומצבים אחרים.

לאור זאת, עלתה השערה כי אם אותן תרופות הן יעילות לטיפול בדיכאון וחרדה, ייתכן וקיים מנגנון פתופיזיולוגי משותף להפרעות אלו.

מטה-אנליזה שפורסמה בשנת 2011 הציעה כי שינויים בשלב REM עשויים לשמש כסמן ביולוגי להפרעת דיכאון מג’ורי. במחקר זה, החוקרים ערכו סקירה ספרותית של מחקרים שבחנו את מדדי השינה בחולים עם הפרעות חרדה.

אף אחד מהמחקרים שנערכו בנושא לא חיפשו באופן ספציפי סמנים ביולוגיים בחולים עם הפרעה טורדנית-כפייתית, הפרעת חרדה או הפרעת חרדה מוכללת. מרבית המחקרים היו קטנים ולכן הממצאים מוגבלים, אך לפחות עולה מגמה לפיה בחולים אלו חלים שינויים בשלב ה-REM, עם כניסה מוקדמת לשלב ה-REM בהשוואה לביקורות.

החוקרים קוראים לערוך מחקרים פרוספקטיביים להערכת הקשר שתואר במחקר הנוכחי.

מתוך הכנס השנתי מטעם ה-American Psychiatric Association

לידיעה במדסקייפ