טיפולים תרופתיים נפוצים אחראיים ל-10% מכלל מקרי LUTS (Lower Urinary Tract Symptoms) בגברים, כך מדווחים חוקרים בכתב העת BJU International בעקבות מחקר חדש.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ידוע שמספר משפחות תרופות תורמות להתפתחות תסמיני LUTS, אך רופאים רבים נוטים לזנוח את ההשפעות של תרופות אלו.
במחקר הנוכחי החוקרים בחנו את הקשר בין שש משפחות תרופות ובין תסמינים של דרכי השתן התחתונות בגברים עם ובלי הגדלה שפירה של הערמונית.
מדגם המחקר כלל גברים בגילאי 45-69 שנים, ללא חולים שעברו ניתוח של הערמונית או חולים עם בעיות שריר-שלד, הפרעות נוירולוגיות וממאירויות של השלפוחית, המעי הגס או מחלות ממאירות אחרות.
עשרה אחוזים מבין יתר 63,579 המשתתפים דיווחו על תסמיני LUTS חמורים. החוקרים מדווחים כי תרופות ממשפחת אנטי-היסטמינים, מרחיבי סמפונות, תרופות סימפטומימטיות, תכשירים אנטי-כולינרגיים, משתנים ונוגדי-דיכאון קשורים כולם בתסמינים של דרכי השתן התחתונות. לאחר תקנון לאזור, גיל, מוצא/גזע, הקשר הבולט ביותר נותר עם מרחיבי סמפונות (יחס סיכויים של 1.22) ונוגדי-דיכאון (יחס סיכויים של 1.39).
בגברים שנטלו את הטיפול התרופתי (בהשוואה לאלו שלא נטלו תרופות) , הסיכון לתסמיני LUTS היה גבוה בשיעור של 29%. הסיכון עלה בשיעור של 28% לאחר תקנון להגדלה שפירה של הערמונית. מניתוח הנתונים עולה כי בגברים ללא הגדלה שפירה של הערמונית נרשמה עליה של 31% בסיכון לתסמינים של דרכי השתן התחתונות במידה ונטלו תרופות מאחת משש המשפחות שצוינו, בהשוואה לשיעור של 16% בגברים עם הגדלה שפירה של הערמונית.
לאור זאת, החוקרים מעריכים כי נוגדי-דיכאון אחראיים ל-4% מתסמיני LUTS, משתנים אחראיים ל-3%, מרחיבי סמפונות ל-2% ואנטי-היסטמינים לאחוז אחד מכלל המקרים של תסמינים בדרכי השתן התחתונות.
מתן טיפול בתרופות ממשפחות אלו אחראי לעשירית מכלל מקרי LUTS, בהשוואה ל-29% מהתסמינים הקשורים בהגדלה שפירה של הערמונית.
החוקרים מציינים כי ישנן חלופות אחרות שאינן מעודדות תסמינים של דרכי השתן התחתונות.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!