מאחר וחולים הסובלים מחרדה עשויים לנקוט בגישות שונות להתמודדות עם כאב, בהשוואה לחולים עם דיכאון, על תוכניות הטיפול בנושא לקחת בחשבון גורמים פסיכו-סוציאליים, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שהוצג בכנס השביעי של European Federation of IASP Chapters.
במחקר הנוכחי העריכו החוקרים את הגורמים הפסיכוסוציאליים המנבאים דיכאון וחרדה ב-324 חולים עם מחלות שריר-שלד שונות, כולל איחוי מפרקים, דלקת מפרקים שגרונית, Ankylosing Spondylitis ובקע של הדיסק הבין-חולייתי. גיל המשתתפים הממוצע עמד על 61 שנים.
החוקרים זיהו גורמים נפוצים רבים המנבאים דיכאון וחרדה. לדוגמא, שניהם היו קשורים עם כאב בדרגה חמורה יותר, ואת שתי ההפרעות ניתן היה לנבא על-פי תחושת ערך עצמי, תמיכה חברתית, חשיבה קטסטרופאלית ואמונה/תקווה. עם זאת, למרות שנמצא קשר בין חרדה ובין גישות התמודדות הממוקדות בבריאות, דיכאון לווה בשכיחות גבוהה יותר בגישות התמודדות הממוקדות בתחלואה.
החוקרים מצאו כי דיכאון וחרדה מלוות בהפרעה חמורה יותר בתפקוד, כמו גם בעוצמת כאב חמורה יותר, אך זיהו גם קשר אפשרי בין שיטות התמודדות ותחושת ערך עצמי ותמיכה חברתית ובין דיכאון וחרדה. ע”י שינוי אופן ההתמודדות של חולים עם כאב כרוני, ייתכן וניתן יהיה להפחית את תחושת הדיכאון והחרדה, תוך שיפור התפקודיות ואיכות החיים של החולים.
החוקרים סבורים כי הגישה הטובה ביותר לטיפול תכלול צוות מולטי-דיציפלינרי, עם התאמה אישית של הטיפול והערכת דיכאון וחרדה בחולים עם כאב כרוני, כמו גם את דרכי ההתמודדות שלהם.
Pain in Europe VII: 7th Congress of the European Federation of IASP Chapters
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!