מתוצאות מחקר BMES (Blue Mountain Eye Study) עולה כי הפרעה בחוש הריח עשויה להוביל להתפתחות דיכאון בקשישים, ובעקבות זאת, לאיכות חיים ירודה. הממצאים פורסמו במהדורת ספטמבר של כתב העת American Journal of Geriatric Psychiatry.
מניתוח נוסף של ממצאי מחקר BMES עולה כי בנבדקים מאוסטרליה, מעל גיל 70, שסבלו מהפרעה בתפקוד חוש הריח, נרשמה עליה של 66% בסיכויים לתסמיני דיכאון, בהשוואה לאלו ללא הפרעה בחוש הריח. בנוסף, בקרב נבדקים אלו מדדי איכות החיים היו נמוכים יותר בתחומים דוגמת תפקוד גופני וחיוניות.
מחקר BMES נועד להעריך מחלות עיניים נפוצות ב-3654 תושבי אוסטרליה מעל גיל 49 שנים. בסקירה הנוכחית, התמקדו החוקרים ב-1375 משתתפים שהיו במעקב לאחר עשר שנים. כל משתתף מילא שאלון בריאות ועבר בדיקה גופנית, כמו גם את מבחן San Diego Odor Identification Test. הם גם מילאו שאלוני SF-36 (Short Form Survey) להערכת תסמיני דיכאון ואיכות חיים ואת מדד Center for Epidemiologic Studies Depression Scale.
מהתוצאות עולה כי 24.2% מהמשתתפים סבלו מהפרעה בתפקוד חוש הריח, עם שכיחות גבוהה יותר בקרב משתתפים שהיו מבוגרים יותר, ממין זכר, סבלו מהפרעות הליכה או היסטוריה של שבץ מוחי, אושפזו בבית החולים במשך יממה או יותר, ודירגו את המצב הבריאותי הכללי שלהם כגרוע.
בקרב אלו עם הפרעה בתפקוד חוש הריח, 15.4% סבלו מתסמיני דיכאון, כפי שנקבע לפי מדד SF-36 Mental Health Index, 20.2% סבלו מהתסמינים לפי מדד CES-D-10.
לא נמצא קשר מובהק בין הפרעה בתפקוד חוש הריח ובין תסמיני דיכאון בכלל הקבוצה. עם זאת, הקשר היה מובהק בחולים מעל גיל 70 (יחס סיכויים מתוקן של 1.66). בחולים עם הפרעה בתפקוד חוש הריח מדדי SF-36 היו נמוכים יותר משמעותית, עדות לאיכות חיים ירודה, בהשוואה לאלו ללא הפרעה בתפקוד חוש הריח, ב-6 מבין 8 קטגוריות , כולל תפקוד גופני, חיוניות, תפקוד חברתי והגבלה בתפקוד בשל בעיות אמוציונאליות.
מהתוצאות עולה כי יש לעודד זיהוי הפרעה בתפקוד חוש הריח והערכת היקף הפגיעה באיכות חיי החולים. הם קוראים לערוך מחקרים פרוספקטיבים נוספים בנושא, במטרה לזהות קשר סיבתי בין משתנים אלו ואחרים.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!