מאת ד”ר בן פודה-שקד

ממחקר חדש אשר הוצג בכנס השנתי ה-25 של ה-Associated Professional Sleep Societies (כנס SLEEP 2011) עולה כי חסך כרוני בשינה באנשים שמלכתחילה מצויים בסיכון להתפתחות סוכרת מסוג 2, עלול להוביל לעלייה בתנגודת לאינסולין ולהיפראינסולינמיה קומפנסטורית.

לדברי החוקרים, פירוש הדבר כי חסך שינה באנשים צעירים ובריאים אלו עלול להגביר את הסיכון המטבולי הקיים עבורם, ויתכן והופכם לפיכך ליעד טוב להתערבות בכל הקשור באורח החיים.

במחקר נכללו 47 משתתפים בריאים (מהם 26 נשים) עם מדד מסת גוף תקין (BMI ממוצע, 23.8 ק”ג למטר מרובע) וגיל ממוצע של 26 שנים. כל המשתתפים מצויים היו בסיכון מוגבר לפתח סוכרת מסוג 2 על בסיס סיפור משפחתי של הורה אחד לפחות הסובל מסוכרת.

במחקר נחלקו המשתתפים לשתי קבוצות על פי הרגלי השינה הרגילים שלהם: אלו עם שינה מועטה, משמע פחות משש שעות בלילה (ממוצע, 319 דקות ללילה; כך ב-19 משתתפים), ואלו עם שינה רגילה, משמע שש שעות ומעלה ללילה (ממוצע, 409 דקות; 28 משתתפים).

בתחילת המחקר בוצעה פוליסומנוגרפיה במעבדת שינה על מנת לוודא כי אלו מהמשתתפים הנחשבים לבעלי שינה מועטה לא סבלו בנוסף מהפרעת שינה. המשתתפים בקבוצה זו ישנו היטב כמו אלו בקבוצת השינה הרגילה, מבהירים החוקרים, ואף הראו תבניות שינה יציבות יותר, עם פחות התעוררויות, דבר שמעיד על חסך שינה כרוני, כאשר משך השינה שלהם היה קצר בכשעה וחצי בהשוואה לאלו בקבוצת השינה הרגילה.

בתחילת המחקר, הוערכו המשתתפים גם ביחס לסבילות לגלוקוז, וזאת באמצעות ביצוע מבחן העמסה של 75 גרם גלוקוז ומדידת ערכי הגלוקוז בצום, וכן נבדקו הרגישות לאינסולין (Insulin sensitivity index ו-Homeostasis model assessment-insulin resistance) ותפקוד תאי הבטא (תגובה מתוקנת לאינסולין). בנוסף, נוטרה מידת הפעילות הגופנית למשך שבועיים באמצעות אקטיגרפיה על פרק כף היד ועל המותן.

החוקרים ביצעו תקנון לערפלנים אפשריים, ובהם מידת הפעילות הגופנית היומית, גיל, מדד מסת הגוף (BMI), מין ומוצא אתני, ומצאו כי המשתתפים בעלי שינה מועטה הראו שיעור גבוה יותר של תנגודת לאינסולין (ציון Insulin sensitivity index של 7.7 לעומת 11.4; p=0.013).

עם זאת, תפקוד תאי הבטא מסוגל היה לעמוד בעלייה בצריכת האינסולין בשלב מוקדם זה, בו המשתתפים עודם רזים ובריאים, מוסיפים החוקרים, ומדדי הסבילות לאינסולין בהם הייתה ברת השוואה לאלו בקבוצת השינה הרגילה, והם נותרו למעשה נורמוגליקמיים.

על אף שלא מדובר היה בתוצא שתוכנן מראש לבחנו במחקר הנוכחי, מדווחים החוקרים כי רישום מידת הפעילות הגופנית כפי שנמדדה באקטיגרפיה למשך שבועיים הראה שהמשתתפים בשלישון התחתון של משך השינה היו בעלי מידת פעילות גופנית ירודה משמעותית לעומת אלו עם משך שינה רגיל (122 לעומת 164 דקות פעילות גופנית ביום; p=0.4). לדבריהם, ממצא זה מעיד על כך שאנשים עם סיכון משפחתי אשר מפתחים השמנת יתר או בעלי אורח חיים הממעיט בפעילות גופנית מגבירים בחסך השינה את הסיכון שלהם להתפתחות סוכרת בעתיד.

מומחה בתחום אשר נכח בכנס ונתבקש להגיב לדברים, טוען כי על אנשים המצויים בסיכון להתפתחות סוכרת מסוג 2 לקחת בחשבון כי משך ואיכות שנתם עשויים להשפיע על הסיכון שלהם לפתח את המחלה בהמשך הדרך, וכי הדבר עלול להתקדם לכך באם אינם זוכים לכמות מספקת של שינה.

לדברי המומחה, ישנם גורמים רבים ושונים העשויים להשפיע על כמות השינה בה זוכים, ובאדם צעיר ובריא פעמים רבות מדובר בגורמים הקשורים באורח החיים או בסביבה, ותלויים במאפיינים סוציואקונומיים. בשלב זה בחייהם, הראו המשתתפים רגישות נמוכה יותר לאינסולין, ואולם עדיין מסוגלים היו לייצר די אינסולין כפיצוי על כך, מסביר המומחה. עם זאת, בסופו של דבר יתכן ולא יוכלו לעשות כן, ובאם אינם זוכים בכמות מספקת של שינה הרי ששלב זה עלול להגיע מוקדם יותר.

מתוך הכנס השנתי ה-25 של ה-Associated Professional Sleep Societies (כנס SLEEP 2011) אשר נערך בחודש יוני 2011 במיניאפוליס, מיניסוטה.

לידיעה במדסקייפ