מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון דצמבר של ירחון Journal of the American Medical Association (JAMA) עולה כי בקרב מטופלים עם תסמונת חרדה פוסט-טראומטית (Post-traumatic stress disorder, PTSD) הקשורה בצבא, השילוב של טיפולים לגמילה מעישון במסגרת שירותי בריאות הנפש הביא לפרקי זמן ממושכים יותר של הימנעות מעישון בהשוואה להפניית המטופלים לטיפול יעודי לגמילה מעישון.

החוקרים מסבירים כי מרבית המעשנים הסובלים מהפרעות נפשיות אינם מקבלים טיפול לגמילה מעישון. מסיבה זו, ביקשו במחקרם זה לבחון שמא השילוב של טיפול לגמילה מעישון במסגרת שירותי בריאות הנפש עבור יוצאי-צבא הסובלים מ-PTSD משפר את שיעורי ההימנעות ארוכת הטווח מעישון.

לשם כך, ערכו החוקרים מחקר מבוקר בהקצאה אקראית הכולל 943 מעשנים עם PTSD על רקע צבאי אשר גויסו ממרפאות PTSD בעשרה מרכזים רפואיים של יוצאי צבא ואחריהם בוצע מעקב של 18-48 חודשים בין נובמבר 2004 ויולי 2009.

החוקרים העריכו את השפעת טיפולים לגמילה מעישון הניתנים במסגרת שירותי בריאות הנפש ובידי רופאיהם (קבוצת הטיפול המשולב) ולהשוותן לאלו של מרפאות מיוחדות לגמילה מעישון (Smoking cessation clinics, SCC) של המשרד ליוצאי צבא. החולים קיבלו טיפולים לגמילה מעישון תוך שלושה חודשים מגיוסם למחקר.

התוצא העיקרי של המחקר הוגדר כהימנעות ממושכת (בת 12 חודשים) ומוכחת ביולוגית מעישון, והיעדים המשניים כללו את הימצאות ההימנעות מעישון של שבעה ימים ושל שלושים יום אשר הוערכה מדי שלושה חודשים. בנוסף, התייחסו החוקרים בניתוח הנתונים גם לכמות התרופות לגמילה מעישון אשר נצרכו ומספר המפגשים לגמילה מעישון.

בנוסף, העריכו החוקרים בצורה סדרתית את הימצאותם של PTSD ודיכאון באמצעות ה-PTSD Checklist וה-Patient Health Questionnaire 9 (PHQ9), בהתאמה, על מנת לקבוע אם ההשתתפות בטיפול המשולב במסגרת שירותי בריאות הנפש או לחילופין הגמילה מעישון החריפו את המצב הפסיכיאטרי.

החוקרים מדווחים כי הטיפול המשולב היה טוב יותר בהשוואה ל-SCC בהשגת הימנעות ממושכת מעישון (8.9% לעומת 4.5%; aOR, 2.26; 95% CI = 1.30-3.91; p=0.004). לדבריהם, ההבדלים בין טיפול משולב ובין זה הניתן במסגרת מרפאות מיוחדות לגמילה מעישון היה הרב ביותר בתום שישה חודשים ביחס להימצאות של הימנעות מעישון בת שבוע ימים (78 מתוך 472 נבדקים, 16.5% לעומת 34 מתוך 471 נבדקים, 7.2%; p<0.001) ונותר מובהק גם בתום 18 חודשי מעקב (86 מתוך 472 נבדקים, 18.2%, לעומת 51 מתוך 471 נבדקים, 10.8%; p<0.001).

בנוסף, נמצא כי מספר מפגשי הייעוץ ומספר ימי השימוש בתכשירים לגמילה מעישון הסבירו 39.1% מהשפעת הטיפול שנצפתה.

לבסוף, באשר למצב הפסיכיאטרי, לא נמצא הבדל בין תחילת המחקר ובין 18 חודשי מעקב בין הקבוצות. החוקרים מציינים כי תסמיני ה-PTSD הראו שיפור הן בקרב אלו שהצליחו להיגמל מעישון והן בקרב אלו שלא עשו כן. הנבדקים שלא נגמלו מעישון החמירו מעט על פי מדד ה-PHQ9 ביחס לאלו שנגמלו (ההבדלים נעו בין 0.4 ו-2.1; p=0.03), כאשר ציוניהם של אלו האחרונים לא השתנו משמעותית עם הזמן.

החוקרים מסכמים כי בקרב מעשנים הסובלים מ-PTSD על רקע צבאי, השילוב של טיפולים לגמילה מעישון במסגרת שירותי בריאות הנפש הביא לשיעורים גבוהים משמעותית של הימנעות ממושכת מעישון בהשוואה לכאלו אשר בוצעו במסגרת מרפאות מיוחדות לגמילה מעישון.

JAMA 2010